ע"פ 5143/15 פלוני נ' מדינת ישראל

השופט נ' סולברג:

1. ערעור על גזר הדין של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (סגן הנשיאה ג' קרא) בת"פ 8524-07-14 מיום 26.6.2015, בגדרו נגזרו על המערער 36 חודשי מאסר בפועל, 12 חודשי מאסר על-תנאי, ותשלום פיצויים למתלוננת בסך 20,000 ₪.

רקע

2. המערער הואשם בביצוע שורת מעשים מגונים בקטינה, בת דודתו החורגת, בעת שזו היתה כבת 13 וחצי שנים. על-פי כתב האישום, במספר הזדמנויות נגע המערער בגופה של המתלוננת, מעל ומתחת לבגדיה, וכמו כן ניסה להביאה לגעת באיבר מינו שלו. בגין מעשים אלה יוחסו למערער ארבעה אישומים של ביצוע מעשה מגונה בקטינה שטרם מלאו לה 16 שנים שלא בהסכמתה החופשית – עבירה לפי סעיף 348(ב) בנסיבות סעיף 345(א)(1) וסעיף 345(ב)(1) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: "החוק").

3. כתב האישום האמור תוקן לאחר שהצדדים הגיעו להסדר טיעון, והמערער הורשע, על-פי הודאתו, במעשים שיוחסו לו. יחד עם זאת, בדיון שנערך ביום 23.9.2015 טען בא כוח המערער כי בפיו טענה מקדמית ביחס להוראות החיקוק בהן הורשע המערער. בהמשך לטענה זו, ניתנה הכרעת דין משלימה ביום 30.10.2014, לפיה יש לשנות את סעיפי האישום המקוריים בהם הואשם המערער, ותחתיהם להרשיעו בארבע עבירות של מעשה מגונה בקטינה שטרם מלאו לה 14 שנים – עבירה לפי סעיף 348(א)(1) בנסיבות סעיף 345(א)(3) לחוק, וכן בניסיון לביצוע עבירה אחת של מעשה מגונה בקטינה שטרם מלאו לה 14 שנים. אציין, כי בעבירות שבהן הוחלט להרשיע את המערער בסופו של דבר אין נפקא מינה לשאלת ההסכמה של המתלוננת, ולפיכך אין תחולה לנסיבה שעניינה העדר הסכמה. עבירות אלו נושאות בצדן עונש מרבי של 7 שנות מאסר ונמצאות בסמכות השיפוט של בית משפט השלום. זאת, לעומת אלו המקוריות שנמצאו בכתב האישום, שהעונש המרבי בגינן הוא 10 שנות מאסר, והן נדונות בבית המשפט המחוזי.

4. ביום 10.2.2015 התקיים דיון במעמד הצדדים לעניין גזר הדין, במסגרתו הוגש  תסקיר מאת שירות המבחן, וכן גם חוות דעת מהמרכז להערכת מסוכנות, ותסקיר נפגעת עבירה. בדו"ח הערכת המסוכנות נקבע כי המערער לוקח אחריות על ביצוע העבירות, וכי מצא במין ובעיסוק בו מפלט לבעיות רגשיות. עוד נקבע כי מסוכנותו היא ברמה בינונית, ואולם זו עשויה לרדת, ככל שישולב בטיפול יעודי לעברייני מין ובטיפול זוגי.

5. מתסקיר נפגעת העבירה עלתה חומרת הפגיעה במתלוננת והיקפה הנרחב. התסקיר מתאר כיצד הפכה המתלוננת, כתוצאה מהמעשים, מילדה שקטה ורגועה לילדה מפוחדת, מסוגרת ובודדה, חסרת ביטחון ובעלת קשיים תפקודיים ברמת היומיום. הפגיעה במתלוננת הפכה בקרבה סדרי עולם, והסבה לה נזקים רבים בכל מישורי חייה. נעוריה נגזלו ממנה. עורכת התסקיר העלתה חשש מוחשי לעתידה של המתלוננת, להעמדתה בסיכון לפגיעות נוספות, מצד אחרים או מצד עצמה. על רקע זה נאמר כי המתלוננת זקוקה גם לאמירה ברורה של בית המשפט ולענישה החלטית, שבצדה פיצוי כספי. אלו נדרשים על מנת שתחוש מוגנת ותוכל לעלות על דרך של  שיקום.

6. תסקיר שירות המבחן פירט את נסיבות חייו של המערער, קבע כי הוא מביע נזקקות להתערבות גורם טיפולי במצבו וכי הוא משתף פעולה בטיפול. אשר לרמת המסוכנות הנשקפת ממנו נקבע כי מדובר ברמת מסוכנות בינונית. שירות המבחן לא בא בהמלצה בעניינו של המערער, וביקש דחייה של 3 חודשים על מנת לאפשר הגשת תסקיר נוסף, בכל הנוגע להשתלבותו בהליך הטיפולי. בית המשפט נעתר לבקשה וקבע דיון נוסף לפני מתן גזר הדין.

7. בתסקיר המשלים דוּוח כי המערער השתלב בטיפול פרטי במסגרת מרכז "מעגלים" המיועד לטיפול בעבריינים מסוגו של המערער, וכי חל שינוי לטובה מבחינת מחויבותו לטיפול ולתהליך. כמו כן צוין כי הטיפול מצוי בשלב ראשוני בכל הנוגע לבחינה העצמית ולמודעות לנזק שגרם למתלוננת, ואולם הדבר עשוי להשתנות עם התקדמות הטיפול. בנסיבות אלו המליץ שירות המבחן על דחיית הדיון בחצי שנה נוספת על מנת לאפשר מיצוי שלב א' בטיפול, ואולם בית המשפט לא נעתר להמלצה זו.

8. ביום 4.6.2015 התקיים דיון נוסף בו העידו אמו ואחותו של המערער כעדות אופי מטעמו, ונשמעו טיעונים לעונש. בא-כוח המשיבה טען כי יש להעמיד את מתחם הענישה בין 2 ל-4 שנות מאסר, והתנגד לחריגה ממתחם העונש משיקולי שיקום, וזאת בהעדר פוטנציאל שיקומי גבוה. מנגד עמד בא-כוח המערער על נסיבותיו האישיות ועל כך שבעבר הצטרף המערער מיוזמתו לקבוצה טיפולית המיועדת לטיפול בהתמכרות למין. כמו כן צוינו תנאי 'מעצר הבית', והטיפול המעמיק שהמערער החל בו. המערער טען כי מתחם הענישה ההולם בנסיבות העניין צריך לנוע בין מאסר בעבודות שירות למאסר בפועל, ומכל מקום מן הראוי לחרוג ממנו כלפי מטה משיקולי שיקום.