ע"פ 5080/15

השופט ס' ג'ובראן:

1. לפנינו ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (השופט מ' יועד הכהן) בת"פ 1605-01-14 מיום 21.6.2015, במסגרתו הושת על המערער עונש של 18 חודשי מאסר בפועל; 12 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים שלא יעבור, או ינסה לעבור, עבירה של אחזקת נשק או סחר בנשק; 18 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים שלא יעבור עבירה של קבלת שוחד; 8 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים שלא יעבור עבירה של מרמה והפרת אמונים; 6 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים שלא יעבור עבירה של גניבה; וקנס בסך של 5,000 ש"ח.

רקע והליכים

2. המערער הורשע, על יסוד הודאתו בעובדות כתב אישום מתוקן במסגרת הסדר טיעון, בעבירות של לקיחת שוחד, לפי סעיף 290 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); קשירת קשר לביצוע פשע, לפי סעיף 499 לחוק העונשין; גניבה, לפי סעיף 384 לחוק העונשין (שתי עבירות); סחר בנשק, לפי סעיף 144(ב2) לחוק העונשין (שתי עבירות); מרמה והפרת אמונים, לפי סעיף 284 לחוק העונשין (שתי עבירות). על פי עובדות כתב האישום, במהלך השנים 2010-2009 המערער ונאשם נוסף שירתו כשוטרים במשמר הגבול. במהלך שירותו, שימש המערער כלוחם המוצב במחסום המנהרות הסמוך לשכונת גילה בירושלים, וכן במחסום עין יעל ליד תחנת הרכבת בשכונת מלחה בירושלים (להלן: מחסום עין יעל). על פי המתואר באישום הראשון, במהלך שנת 2009, במועד שאינו ידוע במדויק, בעת שהמערער היה מוצב במחסום עין יעל, הוא פגש את עבאס ג'אבר (להלן: ג'אבר), ישראלי תושב הכפר אבו גוש, ונוצרה ביניהם היכרות. במסגרת אותה היכרות, במועד שאינו ידוע, ג'אבר נתן למערער אוכל ושתייה. עוד במסגרת אותה היכרות, המערער סיפר לג'אבר כי יש לו חובות כספיים, וזה בתגובה נתן לו סכום של 200 ש"ח. מספר ימים לאחר מכן, המערער נסע עם שותפו לכתב האישום, ניזאר סלאלחה (להלן: הנאשם הנוסף), לפגוש את ג'אבר בעודם לבושים מדי משמר הגבול. באותה פגישה, הנאשם הנוסף סיפר לג'אבר כי אביו עובד בשגרירות ירדן ויוכל לעזור לו בסוגיית איחוד משפחות ובכל הקשור להתנהלות מול מינהל התיאום והקישור, והמערער הציע לג'אבר לרכוש אמצעי לחימה מסוג כדורים (להלן:אמצעי לחימה או כדורים) וזה הסכים. על פי המתואר באישומים השני והשלישי, בעקבות אותה פגישה, ג'אבר פנה למחלקת חקירות שוטרים ונעשה עמו הסכם הפעלה כסוכן סמוי. במסגרת ההפעלה, ג'אבר קבע להיפגש עם המערער והנאשם הנוסף בשתי הזדמנויות שונות, ורכש מהם 125 כדורי M-16(האישום השני) ו-84 כדורי M-16 (האישום השלישי), בתמורה ל-300 ש"ח בכל פעם. את הסכום האמור חלקו המערער והנאשם הנוסף ביניהם שווה בשווה.

3. במסגרת הסדר הטיעון בין המערער והמשיבה, הצדדים הסכימו כי המערער יודה בעובדות כתב האישום ויורשע בעבירות המיוחסות לו. כמו כן, הוסכם כי המשיבה תגביל את עצמה בטיעוניה לעונש של עד שנתיים מאסר בפועל לצד עונשים נלווים, בעוד שההגנה תיטען באופן חופשי לעונש. עוד הסכימו הצדדים כי המערער יישלח לתסקיר שירות מבחן.

גזר הדין של בית המשפט המחוזי

4. ביום 21.6.2015 גזר בית המשפט המחוזי את דינו של המערער. ראשית, בית המשפט קבע כי מדובר בשני אירועים – האחד מושא האישום הראשון (להלן: אירוע לקיחת השוחד), והשני מושא האישומים השני והשלישי (להלן: אירוע עבירות הנשק), וזאת בשל סמיכות הזמנים, מהות המעשים וזהות המעורבים בשני אישומים אלו. באשר לאירוע לקיחת השוחד, בית המשפט עמד על כך שהשוחד ניתן מיוזמתו של ג'אבר בתגובה לדברי המערער כי יש לו חובות כספיים, אך ללא בקשה מפורשת מצדו. באשר לנסיבות ביצוע העבירה, בית המשפט לקח בחשבון כי ביצועה לא כלל תכנון מוקדם, וכי היא לא לוותה בשיח על מתן שירותים שבתחום תפקידו של המערער לג'אבר. בית המשפט מצא כי הסיבות שהביאו את המערער לביצוע העבירה היו מצוקה כלכלית, וכי המערער הבין את אשר הוא עושה ואת הפסול שבמעשה ויכול היה להימנע ממנו. אמנם לא הוצגה לבית המשפט המחוזי פסיקה לגבי מקרים דומים, אולם בית המשפט התחשב בערכים המוגנים שנפגעו ועיקרם טוהר המידות בשירות הציבורי ואמון הציבור בניקיון כפיהם של חיילים ושוטרים מחד, ואופיו המינורי של המעשה מאידך, וקבע כי מתחם העונש ההולם נע בין מאסר על תנאי לבין מספר חודשי מאסר בפועל, שיכול שירוצו בעבודות שירות.

5. באשר לאירוע עבירות הנשק, בית המשפט המחוזי עמד על הפגיעה החמורה בערכים המוגנים ובראשם הפגיעה בשלום הציבור ובביטחונו הנובע מסחר בלתי מורשה בנשק. לצד הפגיעה בערכים אלו, נמצא כי נפגע גם קניינו של הציבור עקב גניבת אמצעי הלחימה שהם רכוש ציבורי – וזאת, תוך ניצול לרעה של האמון שניתן במערער, אשר הנגישות לכדורים אופשרה לו עקב תפקידו. בנוסף, נמצא כי עקב המעשים נפגע גם טוהר המידות בשירות הציבורי והאמון שרוחש הציבור לניקיון כפיהם של חיילים ושוטרים. באשר לנסיבות ביצוע העבירה, בית המשפט עמד על כך שמדובר בעבירה מתוכננת ועל פוטנציאל הנזק  שהיה עלול להיגרם. בית המשפט מצא כי הסיבות שהביאו את המערער לביצוע העבירה היו בצע כסף שנבע מתוך מצוקה כלכלית, וכי היה יכול להימנע מביצוע המעשה. באשר למדיניות הענישה הנוהגת, בית המשפט הסיק ממקרה דומה וקבע כי מתחם העונש ההולם לאירוע זה נע בין 18 ל-40 חודשי מאסר בפועל. עוד שקל בית המשפט המחוזי את שיקולי הרתעת היחיד והרתעת הרבים בעניין זה.