אוליב שירותי שיווק וניהול בע"מ ואח' נ' ועדה מקומית לתכנון גולן

בהתאם להוראת סע' 182 חוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב – 1982 הריני מודיעה כי החלטתי לזכות את המערערים מהמיוחס להם בכתב האישום ולקבל את הערעור.

1. לפני ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בקצרין (כב' השופט דניאל קירס), הכרעת דין מיום 5.10.16 וגזר דין מיום 3.11.2016 (רע"ס 44521-12-14).

    

   תמצית ורקע דרוש

2. המערערים, "אוליב שירותי ניהול בע"מ" (ולהלן: המערערת) ומר עמית פורת (המנהל הרשום של המערערת ולהלן: המערער), הורשעו לאחר שמיעת ראיות, בעבירות של הפעלת עסק הטעון רישוי ללא רישיון או היתר זמני, בניגוד להוראות סעיפים 4, 14 ו – 15 לחוק רישוי עסקים, התשכ"ח – 1968 (ולהלן: "חוק רישוי עסקים").

3. על פי עובדות כתב האישום, המערערים הפעילו בשלושה מגרשים במושב רמות (שמספריהם 9, 10 ו – 18) עסק בשם "בריזה בכפר". בעסק קיימות 14 יחידות המשמשות לאירוח תמורת תשלום וכן מתחם ספא עם ג'קוזי, סאונה וחדר טיפולים. לטענת המאשימה, העסק טעון רישוי על פי הוראות חוק רישוי עסקים ועל פי סעיפים 7.1 (השכרת יחידות אירוח למטרות נופש המלווה במתן שירותים לשוכרים כשמספר יחידות האירוח המיועדות להשכרה עולה על 4) ו - 7.4 (בריכת זרמים (ג'קוזי)) (ולהלן: ג'קוזי) לתוספת לצו רישוי עסקים (עסקים טעוני רישוי), התשנ"ה – 1995 (שבינתיים בוטל על ידי צו רישוי עסקים (עסקים טעוני רישוי) התשע"ג 2013 (ולהלן: צו רישוי עסקים).

4. המערערים כפרו בעובדות כתב האישום ובטענה כי מחויבים ברישיון עסק. לטענתם, המערערת הינה רשת של אירוח כפרי, מפעילה ומשווקת של 140 יחידות אירוח ברחבי הארץ, לרבות במספר מגרשים במושב רמות. אולם, לטענתם, כל מגרש ומגרש בו מופעלות יחידות כאמור עומד בפני עצמו. לכל מגרש מערכת הסכמית שונה עם בעלי הנכס וחשבונות נפרדים, ממילא קיימת הפרדה פיזית ביניהם, ואין לראות בהם "עסק" אחד. קביעה כי מדובר בעסק אחד הינה למעשה "איחוד" מלאכותי, שאינו מתקיים בפועל.

5. בהתאם להוראת סע' 7.1 לצו רישוי עסקים, רק הפעלה של 5 יחידות אירוח ויותר מחייבת רישיון עסק, כאשר בכל אחד מהמגרשים בנפרד אין למעלה מארבע יחידות אירוח. לפיכך, לא נדרש למערערת רישיון עסק. גם הג'קוזי (סע' 7.4 לתוספת לצו) אינו עסק נפרד העשוי לעמוד בפני עצמו ואף הוא אינו טעון רישוי כאמור.

    

   החלטת בית המשפט קמא

6. בהכרעת הדין קבע בית המשפט קמא, על סמך הודאתו של המערער בדבר קיומן של שלוש יחידות אירוח במשק 18, שלוש במשק 10 ואחת במשק 9, כי המערערת מפעילה (בסה"כ) למעלה מארבע יחידות אירוח. במקביל קבע, כי המערערת לא מפעילה מספר רב יותר של יחידות, כנטען בכתב האישום.