ע"פ 50017-04-14 טרופימוב נ' מדינת ישראל

המערער הורשע בבימ"ש קמא בעבירה של חבלה במזיד ברכב וכן שימוש בכח למניעת מעצר, עבירה על סעיף 47 לפקודת סדר הדין הפלילי. לכך צירף המערער תיק נוסף בעבירות זהות של חבלה במזיד ברכב ושימוש בכח למניעת מעצר שאליו הצטרפה גם עבירה של החזקת רכוש החשוד כגנוב.

העבירות בשני התיקים בוצעו בשנת 2010 ולנתון זה נחזור בהמשך.

לאחר שהורשע המערער הופנה לקבלת תסקיר שירות מבחן. בפועל עד לסוף הדרך היו בפני בימ"ש קמא לא פחות מ- 5 תסקירים שהמצאתם התפרשה על פני תקופה של כשנתיים.

בסופו של יום, בתסקיר האחרון מיום 10.3.14 אמר שירות המבחן, כי עדיין קיימת התלבטות ביחס ליכולתו של המערער להפיק תועלת בתהליך טיפולי. יחד עם זאת ולאור העובדה כי לא נפתחו נגדו תיקים ב-3 השנים האחרונות והוא שומר על יציבות תעסוקתית, ההמלצה היא שלא להטיל על המערער מאסר בפועל בתיק הנוכחי.

נגד המערער היו תלויים שני מאסרים על תנאי שהפכו חבי הפעלה משצירף המערער את התיק הנוסף. שירות המבחן המליץ בתסקיר להאריך את המאסרים על תנאי התלויים ועומדים נגדו ולהטיל עליו צו מבחן.

בימ"ש קמא (כב' השופטת ה' נאור) לא נענתה להמלצת שירות המבחן. אליבא דבימ"ש קמא, חרף ההמלצה של שירות המבחן מגוף התסקיר, כמו גם מתסקירים קודמים בעניינו, עולה שהמערער: "התקשה להעמיק ולהתקדם בתהליך הטיפולי במסגרת מרכז "סמים לב", התקשה להפיק תועלת מהטיפול שם שעל-כן הוחלט להפסיק את הטיפול במסגרת זו".

לכן, לשיטתה של כב' השופטת קמא, התנהלותו של המערער מאופיינת בחוסר יציבות ובנסיבות אלה לא ראתה לנכון לעשות שימוש בסעיף 85 לחוק העונשין ולהורות על הארכתם.

המאסרים על תנאי בני 8 ו- 4 חודשים הופעלו איפוא, בתיק הנוכחי הוטל עליו מאסר בן 6 חודשים, המאסרים כולם נחפפו חלקית, כך שסה"כ על המערער לרצות 10 חודשי מאסר.

על כך הערעור בפנינו.

טרונייתו העיקרית של ב"כ המערער, עליה הרחיב את הדיבור, עניינה הימנעותו של בימ"ש קמא מעשיית שימוש בסעיף 85 לחוק העונשין. לטענת ב"כ המערער, את הדגש יש לשים על הדרך החדשה שאימץ המערער לעצמו. דרך זו באה לידי ביטוי בכך שהוא עובד באופן סדיר, לא נפתח נגדו כל תיק מאז העבירה האחרונה בה הורשע בתיק הנוכחי, קרי: מאז שנת 2010.

ב"כ המערער הציג מסמך של האגף לשירותים חברתיים מעיריית בת-ים ממנו עולה, כי המערער מטופל ביחידה לטיפול בהתמכרויות ושיקום האסיר מזה כשנה וחצי וכל בדיקות השתן שעשה לאורך תקופה זו יצאו נקיות משרידי סמים.

אין ספק, כך לטענת ב"כ המערער, כי העבירות בשנת 2010 בוצעו על רקע השימוש בסמים ואורח חייו הכללי של המערער באותה תקופה ומשהראה במעשיו כי נטש דרך חיים זו, היה על ביהמ"ש קמא להושיט לו יד ולהימנע משליחתו למאסר, במיוחד כך בהינתן כל אותה תקופה ארוכה שבה נמשכו ההליכים בבימ"ש קמא ושלאורכה שב בימ"ש וקיבל תסקירים לגביו. שלושת התסקירים האחרים המליצו כולם על הארכת המאסרים על תנאי ושגה בימ"ש קמא כאשר לא נענה לכך.

התלבטנו באשר לתוצאה הראויה בתיק זה. בימ"ש קמא שם את הדגש על כך שגם בתסקיר האחרון מחודש מרץ 2014 אין אמירות ברורות וחד משמעיות באשר ליכולתו של המערער להפיק תועלת בתהליך הטיפולי, ועולה כי המערער עדיין לא הפנים את חומרת מעשיו ואיננו מסוגל להבין את הסיכון שבחזרה לאורח חייו הקודם ללא סיוע ועזרה.