ע"פ 49720-12-15 עגלוני נ' מדינת ישראל

בקשה לעיכוב ביצוע צו הריסה שהוצא כנגד המבקש במסגרת גזר הדין שניתן בעניינו בבית המשפט לעניינים מקומיים בירושלים (ת"פ 8176/11).

בגזר הדין שניתן בעניינו של המבקש ביום 5.5.13 נקבע, בין היתר, כי עליו להתאים את הבניה המפורטת בכתב האישום ובתרשים המצורף לו לתכניות ולהיתרי הבניה החלים באזור "לרבות בדרך הריסת הבניה המפורטת בכתב האישום ובתרשים המצורף לו" (ההדגשה במקור – ר.ו.). עוד נקבע בגזר הדין כי צו ההריסה יכנס לתוקף ביום 1.6.14, אולם אם עד לאותו מועד יתקדם המבקש בהליכי הוצאת היתר בניה ניתן יהיה לבקש את דחיית מועד תחולת הצו. ביום 23.11.15 נדחתה בקשתו של המבקש להארכת מועד לביצוע ההריסה, כאשר בית המשפט קמא קובע שהמבקש "רק החל בהליכים להכשרת הבניה, אשר לא הוכח שבסופם יינתן היתר". המבקש טוען כי בית המשפט קמא שגה בקביעה זו, ולא ערך איזון מתאים בין מצבו האישי והמשפחתי והעובדה שמדובר בחריגת בניה בגודל של 13 מ"ר לבין השיקולים האחרים. הוא טען שהתחיל בפועל בהליכי קבלת היתר בניה. לאישוש טענה זו צרף לבקשתו מהיום תצהיר שערך מהנדס קונסטרוקציה ביום 7.10.15, ושהוגש ככל הנראה לבית המשפט קמא, בגדרו מצהיר המהנדס כי המבקש פנה אליו והוא ביקש שימציא לו תכנית מדידה וכך עשה המבקש. עוד הצהיר המהנדס כי עם קבלת התכנית "אנו ממשיכים מייד ומכאן את הטיפול בתיק". המהנדס ציין כי מדובר בתהליך שיימשך כשנתיים.

המשיבה מתנגדת לבקשה. בתגובתה הבהירה כי בפועל טרם הוגשו למוסדות התכנון העירוניים כל תכנית או בקשה לצורך הכשרת העבירה, ולא מקודמים הליכי תכנון בנוגע לעבירה זו.

הכלל בעניינם של צווי הריסה הוא כי צו ההריסה יבוצע במועדו והיעתרות לבקשה לדחיית מועד לביצועו תיעשה רק במקרים חריגים ויוצאי דופן בהם היתר הבניה נמצא בהישג יד ורק עיכוב פורמאלי מונע את קבלתו (רע"פ 2341/14 סלים נ' הועדה המחוזית לתכנון ובניה, מיום 28.5.14). הנטל להוכיח כי קבלת ההיתר קרובה מוטל על המבקש את עיכוב הביצוע, ולעניין זה נקבע רק לאחרונה כי "אין די בטענות בעלמא בדבר קיומו של הליך תכנוני כלשהו" (רע"פ 8220/15 כפאיה נ' מדינת ישראל, מיום 27.12.15). במקרה דנא לא הוכח שהמבקש אכן החל בהליכים לקבלת היתר בניה, והמעט שניתן לומר הוא שההיתר המיוחל לא רק שאינו נמצא בהישג יד אלא שלא ניתן לאמוד כלל את הסיכוי התיאורטי שיינתן אי פעם. מכל מקום, שעה שחלף פרק זמן של למעלה מ-18 חודשים מאז המועד שנקבע להריסה בגזר הדין בעניינו של המבקש, ואף לשיטתו הפניה למהנדס החלה זמן רב לאחר מכן, ובקשה להיתר טרם הוגשה, אין מקום להיעתר לבקשה לעיכוב ביצוע.

לפיכך, הבקשה לעיכוב ביצוע נדחית.

המזכירות תשלח העתק מההחלטה לב"כ הצדדים.

ניתנה היום, י"ח טבת תשע"ו, 30 דצמבר 2015, בהעדר הצדדים.