ע"פ 48938-12-14 נתנאל נ' מדינת ישראל

המערער הועמד לדין בבית משפט קמא בעבירות של תקיפה סתם, איומים והיזק לרכוש במזיד.

עם סיום ראיות התביעה זיכה בית המשפט בעקבות טענה של "אין להשיב לאשמה" את המערער מעבירת האיומים והיזק לרכוש במזיד ונותרה על כנה עבירת התקיפה בלבד. בעבירה זו הורשע המערער על בסיס העובדות שהוכחו, אליבא דבית משפט קמא.

בית המשפט לא נעתר לבקשת המערער להפנותו לקבלת תסקיר של שירות המבחן והטיל עליו את העונשים הבאים: שמונה חודשי מאסר על תנאי, קנס כספי על סך 1,500 ₪ וכן פיצוי למתלונן בסך 1,000 ₪.

על הכרעת הדין וגזר הדין הערעור בפנינו.

הערעור נסוב גם על סירובו של בית המשפט להפנות את המערער לקבלת תסקיר וכפועל יוצא מכך חסימת האפשרות לסיום ההליך ללא הרשעה.

אלה העובדות הרלבנטיות:

המערער הוא בעל בית דפוס בחולון, המתלונן בתיק זה הזמין בשלב מסוים עבודה אצל המערער. בתאריך 4.11.12 פנה המתלונן למערער וביקש כי יוחזר לו סכום המקדמה ששילם תמורת העבודה שהזמין. המערער הסכים להחזיר סכום מסוים ועל הסכום הנותר בסך 70 ₪ התגלע סכסוך או ויכוח בין הצדדים. ויכוח זה הסתיים בכך שהמערער דרש מהמתלונן לצאת מהחנות, המתלונן סרב ועמד על קבלת מקדמה. או אז דחף המערער את המתלונן, היכה בו באגרופיו, המתלונן נפל על הארץ והמערער המשיך לבעוט בו.

המתלונן ברח מן המקום והמערער רדף אחריו. עוברת אורח שהבחינה במתרחש הזעיקה משטרה וכך בא האירוע בסופו של דבר לכלל סיום.

כתוצאה מהתקיפה, כך על פי הנטען, נגרמו למתלונן סימני תקיפה בגבו ובצלעותיו.

בית משפט קמא שמע את המתלונן ונתן אמון מלא בעדותו. בלשונו של בית המשפט "סוף דבר הנני נותן אמון מלא בדברי המתלונן ודוחה מכל וכל את גירסת הנאשם שאינה מהימנה עלי".

בנוסף למתלונן שמע בית משפט קמא את עדותו של שוטר הסיור, העד בייהו (להלן: "בייהו"), שהגיע למקום. עד זה סיפר על דרך הזעקתו למקום ועל העובדות שסופרו לו כאשר הגיע. בנוסף העיד העד כי ביקש מהמערער לראות את סרט המצלמה המותקנת במקום (להלן: "הדיסק"). המערער הסכים להראות לו את הדיסק, העד צפה בו ובסופו של יום העיד בבית המשפט על מה שראו עיניו.

בית המשפט נתן אמון בדבריו, ציין את זכרונו הטוב, וקבע כי עדותו באשר למה שהונצח בצילום תומכת בעדות המתלונן.