ע"פ 4876/15 ואח' פלוני נ' מדינת ישראל

השופט נ' סולברג:

1. ערעור מזה ומזה על גזר הדין של בית המשפט המחוזי בירושלים בתפ"ח 6556-02-12 מיום 2.6.2015 (השופט הבכיר צ' סגל, סגן הנשיא מ' דרוריוהשופט ב' צ' גרינברגר) בגדרו נגזרו על המערער בע"פ 4876/15 (להלן: "המערער") 10 חודשי מאסר בפועל ושנת מאסר על תנאי. כמו כן חוייב המערער בתשלום פיצוי כספי בסך של 70,000 ₪ לקרבן העבירה (להלן: "א'").

רקע     

2. תמצית העובדות כפי שנקבעו על-ידי בית המשפט המחוזי היא כדלקמן: א' והמערער היו בני זוג במשך תקופה ארוכה. כשלושה שבועות לפני הפרשה הנדונה נתגלע ביניהם סכסוך שהביא לנתק ביחסיהם.

3. ביום 18.6.2009 או בסמוך לכך, נפגשו א' והמערער באקראי במועדון "האומן" בירושלים. המערער פנה אליה ואמר: "הי מה נשמע, מה אנחנו לא מדברים"? א' לא הגיבה, ובשלב מסוים יצאה מהמועדון ונכנסה למונית. המערער ניגש למונית בעקבותיה, פתח את הדלת האחורית, התיישב לידה, 'זרק' לעבר הנהג שטר של 100 ₪ והורה לו לנסוע למישור אדומים, מקום מגוריו.

4. נהג המונית שאל את המערער מדוע הוא עצבני, אולם המערער הורה לו לא להתערב. גם א' ניסתה להרגיע את המערער, אולם הוא השתיק אותה בגסות, באומרו "תסתמי, את לא מדברת". המערער אמר לא' כי הוא 'מסטול', וביקש ממנה ללוותו לביתו. עוד הורה לה "לא לעשות סצינות", והבטיחלהחזירה לביתה במכוניתו של אביו. א', אשר התנהגותו של המערער עוררה בה חשש לשלומה, חלצה את נעלה בכוונה להכותו בעזרתה. במהלך הנסיעה במונית, וכן גם בהמשך האירוע, מנע המערער מא' את השימוש בטלפון הסלולרי שלה.

5. כשהגיעו למישור אדומים, עצרה המונית סמוך לבית המערער. המערער ירד מהמונית ומשך את א' בידה בכוח, כדי שתצא אף היא. א' בכתה, סֵרבה, והזכירה לו את הבטחתו להשיבה הביתה במכוניתו של אביו. בתגובה משך אותה המערער מהמונית בכוח, הרימהּ והכניסהּ לביתו. א' צעקה, הכתה את המערער באגרופיה ובאמצעות נעלהּ, וניסתה לבעוט בו. המערער השתלט עליה, וכשבידו האחת הוא אוחז בה ובידו השנייה סוכר את פיה, לקח אותה לחדרו שבקומת הכניסה וסגר את הדלת. א' ניסתה להדליק את האור, אך ללא הצלחה. המערער השכיב את א' על המיטה, כאשר ידו האחת על פיה, ובידו השנייה הוריד את מכנסיו ותחתוניו. כשניסה לפתוח את כפתורי מכנסיה, החלה א' לזעוק וקראה בשמה של אֵם המערער, אשר שהתה אותה שעה בבית, אך זו לא ענתה, והמערער המשיך במעשיו. הוא הרים את חולצתה של א' עד לחזה, והכניס את ידו מלמעלה. א' התנגדה, השתוללה, והמערער נאלץ להוציא את ידו מחזה. הוא תפס את פניה של א' וניסה לנשקה. א' התנגדה, והמערער נישק אותה בצווארה. א' המשיכה להאבק במערער, הכתה אותו בסטירות ובאגרופים, בכתה והתחננה כי יניח לה. בתגובה אמר לה, "תני לי לגמור ותלכי הביתה". בשלב מסוים, כאשר המערער הפעיל כוח רב, ביקשה ממנו א', בניסיון לגרום לו לחדול ממעשיו, כי יתן לה להתארגן והיא תעתר לו. א' הזיזה את המערער ממנה, ובתגובה סטר לה על פניה וקרא לה "חתיכת שקרנית". בהמשך, תפס המערער את א' ברגליה, היא בעטה בו, והוא אמר לה שאם תצעק, יכאיב לה יותר. לבסוף הצליח המערער להפשיל את מכנסיה של א' והחל לנסות להפשיטה מתחתוניה. א' התנגדה, צעקה, והדפה אותו מעליה. המערער ניסה להסיט את תחתוניה הצידה, אך א' המשיכה לצעוק ולבעוט בו. לאחר שלא הצליח לבצע בה את זממו, אחז המערער את א' בידו, בעודה שוכבת על המיטה, ובידו השנייה אונן עד שבא על סיפוקו, ושפך את זרעו על בטנה. מיד לאחר מכן, החל המערער לבכות. הוא התנצל ואמר שאינו יודע מה עשה ומה לקח. א' ענתה לו כי את עיניה הוא יראה רק בבית המשפט, וברחה מביתו בבכי.

6. לאחר שנמלטה מביתו של המערער אל חשכת הליל, ניסתה א' להתקשר לחברותיה על מנת שתבוא מי מהן לאספה ולהסיעה לביתה. הגיעה נטלי, שהייתה באותה עת חברתו של המערער. כאשר נכנסה למכוניתה של נטלי, 'התפרקה' א' וסיפרה לה את קורותיה, ונטלי אף התקשרה מן המכונית לאמו של המערער והטיחה בה, "את לא מתביישת בחורה אצלך בבית צועקת ואת לא מדברת מילה"?

7. בית המשפט המחוזי הרשיע את המערער בעבירת ניסיון אינוס לפי סעיף 345(א)(1) בצירוף סעיף 25 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין").

8. במסגרת הטיעונים לעונש בבית המשפט המחוזי ערך המרכז להערכת מסוכנות חוות דעת והערכת מסוכנות על אודות המערער. הוגשו בעניינו גם שני תסקירים מטעם שירות המבחן, בפער של שלושה חודשים זה מזה. כמו כן נערך תסקיר נפגעת עבירה.