ע"פ 48688-01-16 ביאע ואח' נ' מדינת ישראל

1.לפניי ערעור על החלטת בית משפט לעניינים מקומיים בירושלים (כב' השופטת ת' נמרודי) מיום 17.12.15, שבה דחתה את בקשת המערערים להאריך פעם נוספת את מועד ביצוע צו ההריסה שהוטל במסגרת גזר הדין בת"פ 11661/07, מיום 23.12.12.

2.יצוין, כי בית המשפט קמא נעתר לשתי בקשות קודמות להארכת המועד מיום 1.7.14 ומיום 19.3.15, כשמועד סיומה של ההארכה האחרונה חל ביום 20.10.15.

3.במסגרת נימוקי הבקשה, טענו המערערים, כי מיד לאחר מתן גזר הדין פנו למהנדס והחלו לטפל באופן אינטרסיבי בהשגת היתר הבנייה. אולם, גילו שמדובר בהליך ארוך מסורבל ומורכב המצריך פנייה למספר רב של רשויות וכן הגשת תוכניות בינוי עיר, שינוי ייעוד שטח לאזור מגורים ב', תוכנית מתאר מקומית ועוד. המערערים טענו עוד, כי הם עשו ועושים ככל שעולה על ידם על מנת להכשיר את הבנייה ובעניין זה הם גם פועלים להסדרת הבעלות בחלקה עליה בנוי הבניין. בעניין זה הם צרפו מכתב של המהנדס עבדאללה אבו קטיש, לפיו הוועדה המקומית לתכנון ובנייה אישרה תוכנית חלוקה שהוגשה לוועדה לפי פרק ד' לחוק תכנון ובנייה וכן הליך תצ"ר במפ"י, לצורך קבלת קווי בניין מאושרים. צויין, כי מדובר בהליך נוסף להליך התב"ע שיאפשר להכשיר כ-70% מהבנייה. עוד צויין, כי לאחר קבלת אותו אישור, במסגרת הליך היתר רגיל, יתאפשר לוועדה המחוזית להפעיל שיקול דעת רוחבי ולהכשיר במסגרת התב"ע שטחי בנייה שהם פחות מ-30% משטח הבנייה. לוח הזמנים שננקב עד לתחילת הליך הכשרת שטחי הבנייה העודפים, במסגרת היתר בנייה שני, ובנוסף במקביל למתן אישור תוקף לתב"ע הוערך ב-18 חודשים.

4.לאחר שבתגובה ראשונה של המשיבה נטען כי המערערים לא עמדו בתשלומי הקנסות שנקבעו בגזר הדין, הציגו המערערים שוברים של התשלומים ונותרה טענת המשיבה כי לא נפתח תיק תב"ע בעיריית ירושלים, כך שדינה של הבקשה להידחות.

5.בית המשפט קמא בהחלטתו ציין, כי לאור נימוקי המשיבה בתגובותיה, לאור היקף העבירה (כ-720 מ"ר) ומועד ביצועה, 2003-2005, ולאחר שטרם נפתח תיק תב"ע ולא חלה התקדמות ממשית בהליכי התכנון, נדחית הבקשה להארכת מועד וניתנת אורכה לצרכי התארגנות עד ליום 31.1.16.

6.במסגרת ערעורם, טוענים המערערים, כי הם הורשעו בעבירת שימוש בלבד, לאחר שכתב האישום נגדם תוקן. זאת שכן רכשו את דירותיהם ממבצע הבנייה בתמורה ובתום לב, וכי עד למועד תיקון כתב האישום ומתן גזר הדין הם לא היו מעורבים בהליכי הרישוי ואף לא יכלו לעשות כן. לטענתם, מבצע העבירה הפקיר אותם ולא מילא את חובתו להשיג היתר למבנה ובלית ברירה הם נאלצו ליטול על עצמם להכשיר את הבנייה.

7.נטען עוד, כי על אף הקושי הטמון בהליך, המערערים לא התייאשו, שילמו כספים וקנסות וכי חלה התקדמות משמעותית בתהליך התכנון, כפי שפורט במכתבו של המהנדס שצורף לערעור.

8.המערערים מוסיפים, כי אי מתן צו העיכוב יגרום להם לנזק בלתי הפיך ויגרום להרס בתיהם המאכלסים 6 משפחות ויוריד לטמיון את כל עמלם לשם השגת ההיתר המיוחד, זאת שעה שלמשיבה לא ייגרם כל נזק, שכן המערערים פועלים לצורך קבלת היתר בנייה.

9.בדיון שבפניי, הוסיף המהנדס מטעם המערערים כי ניתן יהיה להשיג את ההיתר בתוך 8 חודשים בערך, לאור הסרת כל המכשולים הקודמים ושנותר רק העניין הפורמאלי לפני הוועדה המקומית כדי להכשיר את הבנייה.