ע"פ 4679/14 פבל פיליפוב נ' מדינת ישראל

השופט י' דנציגר:

          ערעור על הכרעת דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת (השופט ס' דבור) בת"פ 39753-10-13 מיום 24.3.2014 ועל גזר הדין מיום 5.5.2014. המערער הורשע בעבירות של סחיטה באיומים, כליאת שווא וסחיטה בכוח ונדון לעונש עיקרי של 28 חודשי מאסר בפועל, ארבעה חודשים מהם כתוצאה מהפעלת מאסר מותנה מתיק קודם.

כתב האישום

1.       נגד המערער הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של סחיטה באיומים לפי סעיף 428 סיפא לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק) (ריבוי עבירות), כליאת שווא לפי סעיף 377 לחוק וסחיטה בכוח לפי סעיף 427(א) סיפא לחוק. על-פי עובדות כתב האישום, בין חודש דצמבר 2012 ליום 13.10.2013, נהגה אמו של המערער (להלן: האם או המתלוננת) להגיע אל ביתו במטרה לספק לו דברי אוכל ולדאוג לצרכיו, בתדירות של אחת ליומיים. במהלך ביקוריה אצלו דרש ממנה המערער סכומי כסף לצורך רכישת תרופות, ולנוכח סירובה נעל המערער את דלת ביתו ומנע ממנה לצאת את הבית עד שנענתה לדרישתו ונתנה לו סכומי כסף משתנים, שנעו לרוב בין 30 ל- 100 ש"ח. מעשים אלו בוצעו תוך הטלת מורא על המתלוננת, לרבות צעקות, קללות וכן קריאות שקרא המערער מחלון ביתו כגון "אני אשבור לכם את הרגליים". כמו-כן, במהלך חודש ספטמבר 2013, עת עברו המערער ואמו ברחוב בסמוך לבית מרקחת, דרש המערער מאמו שתיכנס לרופא כדי לקבל עבורו מרשם לתרופה אותה הוא צורך; משזו סירבה, אחז בחוזקה בידה ושב על דרישתו. מחששה פן יאונה לה רע, נכנסה האם לבית המרקחת וביקשה מהרופא התורן מרשם. הרופא סרב להיענות למבוקשה והיא יצאה אל המערער וסיפרה לו על כך. מששמע זאת, החל המערער להשתולל ולצעוק עד שאילץ את אמו לברוח מהמקום.

2.       המערער כפר במיוחס לו וטען כי אמנם אמו נהגה להגיע לביתו ולסייע לו אך מעולם לא דרש ממנה כספים, לא הטיל עליה מורא ולא מנע ממנה לצאת את דירתו.

פסק דינו של בית המשפט המחוזי

3.       לאחר שנשמעו הראיות, הורשע המערער בעבירות שיוחסו לו. בית המשפט המחוזי העדיף את אמרות החוץ של האם, שהוכרזה כעדה עוינת, על פני עדותה בבית המשפט בהתאם לסעיף 10א לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971 (להלן: פקודת הראיות). נקבע כי נסיבות מתן האמרות במשטרה, אשר נגבו בשפה הרוסית השגורה בפיה של האם, המצב הנפשי בו היתה שרויה עת מסרה הודעותיה, התנהגותה בבית המשפט ורצונה הבולט לעזור לבנה ולחלצו מ"הבוץ הפלילי" שאליו נקלע ויתר הראיות שהובאו במשפט – כל אלה תומכים במסקנה כי תוכן הודעותיה במשטרה הוא שמשקף את המציאות לאשורה. בית המשפט התייחס בהקשר זה גם לגרסתו של המערער, אשר לא התכחש לחלק מהעובדות שהועלו על-ידי האם, כגון הגעתה מספר רב של פעמים לדירתו על מנת לסייע לו בהספקת דברי מזון, לבוש, כלכלה וכסף, התמכרותו לתרופת "סינופד" שהביאה אותו למצב של צורך תמידי ויומיומי לרוכשה, התרחשותו של האירוע ליד בית מרקחת (או קופת חולים) כאשר אחז בידה של אמו על מנת שתרכוש עבורו מרשם לתרופה המדוברת, קבלת כספים מהאם מספר רב של פעמים. נקבע כי כל אלה יחד מלמדים על אמיתות תוכן ההודעות של האם במשטרה. למעשה, אף במהלך עדותה לא התכחשה האם באופן גורף לתוכן הודעותיה אלא רק ניסתה למזער את חלקו של המערער מתוך אהבה לבנה. בית המשפט התרשם כי מדובר באם אכפתית ומסורה, אשר לא יעלה על הדעת כי תעליל עלילת שווא על בנה.

4.       בית המשפט מצא חיזוק להודעות החוץ של האם, היונק ממגוון מקורות, כגון עדותה של העובדת הסוציאלית ערד כהן (להלן: כהן). זו ציינה כי האם פנתה אליה מספר רב של פעמים ובכל פעם הזילה דמעות וביקשה לעזור לבנה. היא תיארה כי האם ניסתה להביא את המערער לגמילה ובמקביל הפגינה פחד מפניו. האם ציינה לפני כהן כי עת היתה מגיעה לבקר הוא היה צועק מהחלון "אני אשבור לכם את הרגליים" וכי היתה נותנת לו כסף מחשש שלא יאפשר לה לצאת את הבית אם לא תעשה זאת. גם גרסתו התמוהה של המערער, אשר לא שלל חלק מהדברים שמסרה אמו, שימשה חיזוק להודעותיה. בית המשפט התרשם כי התמונה שתיארה האם במשטרה משתלבת היטב עם יתר התיאורים הקיימים בתיק החקירה. תיאוריה מאופיינים במידתיות, בהיגיון, ברצף פנימי וללא כל נתק או סתירה שיש בכוחם לפגום בהגיונם הפנימי. בנוסף הם משתלבים היטב עם יתר הראיות עד ליצירת פאזל שלם שבכוחו להמחיש את שרשרת ההתרחשויות כפי שאירעה בפועל, כך בית המשפט המחוזי.