ע"פ 4677/15מוחמד פאח'ורי נ' מדינת ישראל

 השופט ס' ג'ובראן:

1. לפנינו ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת (סגן הנשיא ת' כתילי) בת"פ 34514-06-14 מיום 21.5.2014, במסגרתו הוטל על המערער עונש של 46 חודשי מאסר בפועל; 14 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים שלא יעבור עבירה מהעבירות בהן הורשע; וקנס בסך של 10,000 ש"ח.

כתב האישום והכרעת הדין

2. המערער הורשע ביום 10.11.2014 על יסוד הודאתו בעובדות כתב אישום מתוקן במסגרת הסדר טיעון, בעבירות בנשק, לפי סעיף 144(ב) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); איומים, לפי סעיף 192 לחוק העונשין; יריות באזור מגורים, לפי סעיף 340א לחוק העונשין; וחבלה במזיד לרכב, לפי סעיף 413ה לחוק העונשין.

           על פי עובדות האישום הראשון, ביום 16.11.2012 בשעה 19:00 לערך, הגיע המערער למאפיית "אלחסן" בעיר נצרת (להלן: המאפייה), ניגש לז. חוסייני שעבד באותו הזמן במאפייה (להלן: ז.), ושאל אותו לזהותו ומקום מגוריו. אחר זאת ניסה לתקוף את ז., אך אנשים שהיו במקום מנעו ממנו לעשות כן והוציאו אותו מהמאפייה. בתגובה, המערער צעק, קילל, ואיים על ז. כי יהרוג את משפחתו וישרוף אותם. לאחר זמן מה, המערער חזר אל המאפייה, ואיים על ז. פעם נוספת כי יהרוג וישרוף את משפחתו. באותו היום, בשעה 22:00 לערך, הגיע ז. יחד עם אביו ודודיו לבית אביו של המערער בנצרת (להלן: הבית) על מנת ליישב את ההדורים, אך המערער צעק ואיים עליהם כי הוא יפוצץ את בתיהם וישרוף אותם, ולאחר מכן עזב את הבית. כעבור מספר דקות, עזבו גם ז. ובני משפחתו את הבית בכלי הרכב בהם הגיעו. המערער, שעמד עתה בתחנת אוטובוס קרובה, שלף אקדח, ירה באוויר מספר יריות, ואחר זאת ירה מספר יריות אל עבר אחד מכלי הרכב בו היו ז. ובני משפחתו – כשאחת מהיריות פגעה ברכב וגרמה לו נזק.

           על פי עובדות האישום השני, ביום 21.1.2014 בשעה 5:05 לערך, המערער הגיע כשהוא מצויד באקדח סמוך לביתו של מוחמד מוניר חמודה בנצרת, וירה לעבר ביתו של מוחמד מספר יריות – כשחלקן פגעו בבית.

גזר הדין של בית המשפט המחוזי

3. ביום 21.5.2015 בית המשפט המחוזי גזר את דינו של המערער. בגזר דינו, בית המשפט המחוזי עמד על הערכים המוגנים אשר נפגעו מביצוע העבירות, על הנסיבות הקשורות בביצוען, ועל מדיניות הענישה הנהוגה בהן. באשר לערכים המוגנים, נמצא כי המערער במעשיו פגע בערכים של קדושת חיי האדם ושלמות גופו, וכן בביטחון הציבור ובסדר הציבורי. אשר לנסיבות ביצוע העבירות, בית המשפט המחוזי עמד על מספר נסיבות לחומרה: אחריותו המלאה של המערער למעשים – כמבצעם הבלעדי; התכנון שקדם לעבירות – אשר כלל הצטיידות באקדח; הסיכון שנטל המערער לפגיעה בגופו ובחייו של אדם; והנזק לרכוש שנגרם כתוצאה מהירי. בית המשפט הדגיש כי בעצם השימוש באקדח בסביבת מגורים טמון סיכון גדול, הן בשל החשש שהירי עצמו יוביל לתוצאות קשות, והן בשל החשש לתגובה ולהסלמת האירוע. ביחס למדיניות הענישה הראויה בעבירות של שימוש בנשק חם, בית המשפט המחוזי הפנה לפסיקה של בית משפט זה בה הודגש כי על העונש בעבירות נשק להיות מחמיר, וכן הפנה לע"פ 4595/13 עלי זובידאת נ' מדינת ישראל (6.7.2014), בו נקבע, בנסיבות דומות, כי מתחם עונש הנע בין שנתיים וחצי לחמש שנות מאסר הוא ראוי. עוד מצא בית המשפט המחוזי כי משום שאין קשר ממשי בין האישומים, יש להידרש לשני מתחמי ענישה שונים. על סמך שיקולים אלו, בית המשפט המחוזי קבע כי מתחם העונש ההולם באישום הראשון – בהינתן האיומים שקדמו לירי, השימוש באקדח, הכוונת הנשק אל כלי רכב בו שוהים אנשים והפגיעה ברכב – הוא בין 30 ל-54 חודשי מאסר; ומתחם העונש ההולם באישום השני – בשים לב להחזקתו והובלתו של האקדח, השימוש בו לעבר בית מגורים, והפגיעה בבניין – הוא בין 24 ל-48 חודשי מאסר. יצוין, כי חרף הפרדת המתחמים, בית המשפט המחוזי ראה לגזור על המערער עונש כולל.

4. בקביעת העונש המתאים למערער, בית המשפט בחן את נסיבותיו של המערער שאינן קשורות בביצוע העבירה. תחילה, בית המשפט המחוזי בחן את עברו הפלילי של המערער, ומצא כי בעברו שתי הרשעות קודמות, האחת בעבירות של סחר והחזקת סמים וקשירת קשר לפשע; והשנייה בעבירה של הפרעה לשוטר במילוי תפקידו. לאחר מכן, בית המשפט המחוזי התייחס להתרשמות שירות המבחן מהמערער – המעידה על התייחסות בעייתית לעבירות וחוסר כנות מצד המערער – כפי שעלתה משני תסקירי שירות המבחן, ולהעדר המלצה טיפולית לגביו. לבסוף, בית המשפט המחוזי התחשב בטעמים לקולה שהעלתה ההגנה, לרבות יישוב ההדורים בין המערער למשפחות המתלוננים על רקע "הסולחה" שנערכה ביניהם. נוכח נסיבות אלה, גזר בית המשפט המחוזי את עונשו של המערער כמפורט בפסקה 1 לעיל.