ע"פ 4592/15 - אשר מסעוד פדידה, בע"פ 5092/15 - אמיר אבו חמדה

המשנה לנשיאה א' רובינשטיין:

א.          שני ערעורים על גזר-דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (השופט א' טובי) מיום 18.6.15 בת"פ 579-04-13, במסגרתו הושת על שני המערערים, בין היתר, עונש מאסר בן 30 חודשים; זאת – בגין עבירת קשירת קשר לפשע לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, תשל"ז-1977, וכן עבירת החזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית לפי סעיף 7(א)+(ג) רישא לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], תשל"ג-1973 (נאשם 2, אשר מסעוד פדידה, יליד 1984, להלן אשר או המבצע), וסיוע לעבירה זו לפי סעיף 31 לחוק העונשין (נאשם 1, אמיר אבו חמדה, יליד 1985, להלן אמיר או המסייע). ענייננו, בין השאר, ביחס שבין עונשו של מבצע עיקרי לעונשו של מסייע בעבירה.

  רקע והליכים קודמים

ב.          ביום 27.10.15 הורשעו המערערים, על סמך הודייתם במסגרת הסדר טיעון, ראשית, בעבירה של קשירת קשר לפשע; שנית, אשר הורשע בנוסף – כאמור – בעבירת החזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית, ואמיר הורשע בסיוע לעבירה זו. הכל, בהתאם לכתב אישום מתוקן במסגרת ההסדר; הסדר הטיעון נחתם כשנה וחצי לאחר פתיחת ההליך המשפטי, ולאחר מספר ישיבות הוכחות.

ג.           על פי כתב האישום המתוקן, ביום 12.3.13 החזיק אמיר, המסייע, 481.6 גרם סם מסוכן מסוג קוקאין, לצורך העברתו לאדם אחר, שזהותו אינה ידועה (להלן פלוני). ביום זה או בסמוך קודם לכן, קשר אמיר עם פלוני לצורך העברת הסם לידי אותו פלוני. גם אשר, נהג מונית במקצועו, קשר באותו מועד קשר עם אותו פלוני לצורך העברת הסם המסוכן לידיו. אשר ופלוני סיכמו ביניהם כי אשר יסע למחרת לכפר ירכא, יקבל לידיו את הסם המסוכן מאמיר, ויעבירנו אל פלוני.

ד.          בבוקר המחרת – 13.3.13 – שוחחו המערערים טלפונית וקבעו להיפגש בין השעות 12:30-12:00 בכפר ירכא לצורך העברת הסם. בשעה 12:30 לערך, הגיעו המערערים למקום, שוחחו ביניהם, והמשיכו בנסיעה לכיוון הכפר ג'וליס. בהתאם לכתב האישום, בשלב כלשהו, סייע אמיר לאשר להחזיק את הסם המסוכן. אשר החל לנסוע בכביש 4 לכיוון חיפה כשבחזקתו הסם המסוכן במטרה להעבירו לפלוני. בשעה 13:01 נעצר אשר על ידי המשטרה כשהסם מוסתר תחת מושב הנהג במוניתו.

ה.          ביום 27.10.14, לאחר מספר דיוני הוכחות כאמור, הודו המערערים בעובדות כתב האישום המתוקן, והורשעו בעבירות הנזכרות. בהסדר הטיעון הוסכם, כי לעניין העונש יטענו הצדדים באופן חופשי.

ו.           מתסקיר שירות המבחן בעניינו של אשר (5.2.15), עלה כי מדובר באדם שזו מעורבותו הראשונה בפלילים. הוא נישא לא מכבר, עבד מספר שנים כנהג, ושלל כל עיסוק הקשור בסמים. לדבריו בתקופת האירוע עבד באופן אינטנסיבי על מנת להרוויח כסף, וכחלק מעבודתו נהג להעביר חבילות שלא היה מודע לתוכנן. אשר הודה בעבירה ונטל אחריות על מעשיו, בהכירו בעובדה שעשה מעשה אסור. עם זאת, שלל קשירת קשר לביצוע פשע; לטענתו, לא היה עירני למבוקש ממנו. אשר השתלב בקבוצת פיקוח מעצר, אך הציג עצמו כאדם נורמטיבי שאינו זקוק להליך טיפולי, והתייחס לעבירה כאירוע נקודתי שאינו משקף את ארחות חייו. בשל הפער בין מהלך חייו הנעדר עבירות פליליות לבין מעורבותו בעבירה דנן, התקשה שירות המבחן להעריך את הסיכון להישנות מעשים דומים מצידו בעתיד. בהיעדר מוטיבציה לטיפול, ומאחר שלא אובחנו מאפיינים אישיותיים והתנהגותיים הדורשים שינוי ושיקום, לא ניתנה המלצה טיפולית. קצינת המבחן התרשמה כי אשר חוה את ההליכים המשפטיים כמרתיעים, והמליצה על הטלת עונש מאסר שירוצה בדרך של עבודות שירות. להערכתה, ענישה מסוג זה תציב גבול ברור ותפחית את הסיכון להישנות מעשים דומים.

ז.           מתסקיר שירות המבחן שהוגש בעניינו של אמיר (17.5.15) עלה, שאף הוא נעדר עבר פלילי, וכי תחילה התקשה לקבל אחריות על מעשיו וטען שכלל לא ידע שמדובר בעסקת סמים. בהמשך הודה בביצוע העבירות, אולם ניסה לצמצם ולהפחית מחומרת מעשיו בהסברים שונים (טען כי פעל בהשפעת גורמים חיצוניים; כי סבר שמדובר בסם מסוג חשיש ועוד). אמיר שלל שימוש בסמים, וכך גם אישרה בדיקת סמים. כן שלל כל נזקקות טיפולית, טען שאינו שייך לעולם העברייני ושהעבירה דנא היא אירוע יחיד וחריג אליו נקלע באקראי. קצינת המבחן התרשמה כי אמיר מתקשה לקחת אחריות פנימית וממשית לעבירות שביצע, ואין באפשרותה לשלול את הסיכון להישנות העבירות. לסיכום המליצה כי תוטל על אמיר "ענישה קונקרטית ומוחשית", שתציב בעבורו גבול ברור להתנהלות עוברת חוק ותחבר אותו למחירים הכרוכים בהמשך התנהלות מעין זו.

ח.               בטיעוניה לעונש ביקשה המשיבה לקבוע מתחם ענישה אחיד לשני הנאשמים, בין 3 ל-7 שנות מאסר בפועל, וזאת נוכח הפגיעה בערך המוגן של שמירה על שלומו ובריאותו של הציבור, ונוכח הצורך במניעת הפצתם של סמים מסוכנים. המשיבה הדגישה כי מדובר בסם קטלני בכמות הגבוהה פי 1,600 מהכמות המוגדרת ככמות להחזקה עצמית. לצורך גזירת העונש נכונה היתה המשיבה לזקוף לזכות המערערים את העובדה שזוהי עבירתם הראשונה, כמו גם את העובדה שהודו במסגרת הסדר טיעון, אך ביקשה ליתן משקל משמעותי לשיקולי הרתעה. את עונשו של אשר, מבצע העבירה, ביקשה לגזור באמצע מתחם הענישה לו טענה, קרי, 3.5 שנות מאסר, ואילו את עונשו של אמיר, המסייע, ברף העליון לו טענה, קרי, 7 שנות מאסר. זאת בשל חלקו המשמעותי של אמיר בקשירת הקשר, ומאחר שהיה המקור להפצת הסם. בא כוחו של אמיר, המסייע, ביקש במסגרת הטיעונים לעונש כי יינתן משקל לעובדה שאמיר בעל עבר פלילי נקי וכי ממועד הגשת כתב האישום בענייננו לא נפתחו כנגדו תיקים נוספים – דבר המעיד על כך שמדובר באירוע חריג בחייו; נטען כי אמיר הודה בעבירות כתב האישום המתוקן ובכך חסך זמן שיפוטי יקר; כי יש ליתן משקל לעובדה שכתב האישום תוקן באופן מהותי כך שנמחקו עבירות הסחר, ניסיון הסחר, וההחזקה; וכן כי אין תקדים לפסיקה המטילה על המסייע לעבירה ענישה חמורה יותר ממבצע העבירה העיקרי, כפי שמבקשת המדינה במקרה דנא, ואין מקום לעשות זאת גם בענייננו. בא כוחו של אמיר טען כנגד התנהלות שירות המבחן בעניינו, והטעים כי בסופו של יום, מן התסקיר אין עולה כי אמיר בעל קוי אישיות עבריינים או אנטי סוציאליים, ולא כי קיים פוטנציאל לסיכון ממשי הנשקף ממנו. לסיכום, נתבקש כי יזקף לזכותו גם גילו הצעיר, וכי ייגזר עונש מקל שיאפשר את שיקומו. באת כוחו של אשר, מבצע העבירה, טענה כי יש להתחשב בעובדה שמדובר באדם בלא עבר פלילי כמו גם בכך שלא נפתחו כנגדו תיקים פליליים נוספים מיום המעשה, ובכך שלא קיבל ולא היה עתיד לקבל דבר תמורת פעולתו; עוד טענה, כי יש להתחשב בהודאתו, בחרטתו הכנה ובעובדה שחסך זמן שיפוטי יקר בחתימתו על הסדר הטיעון; בכך שמדובר באדם נורמטיבי שסיים שירות צבאי מלא כלוחם, והמשיך לתרום גם בשירות מילואים פעיל במשך השנים; ובעובדה ששהה במעצר בית משך קרוב לשנה, דבר אשר שימש כגורם מרתיע. לסיכום, נטען כי יש ליתן משקל משמעותי לעובדה שחלקו של אשר בעבירה קטן מזה של אמיר, וכן לשיקולי השיקום בעניינו, כפי שגם המליץ שירות המבחן. נוכח האמור, ביקשה באת כוחו של אשר לגזור עליו ענישה שתרוצה בדרך של עבודות שירות.

גזר הדין

ט.          ביום 18.6.15 ניתן גזר הדין בעניינם של המערערים. בית המשפט דן בחומרת העבירות בהן הורשעו המערערים, והדגיש את הצורך בענישה מחמירה בעבירות הסמים. בית המשפט הטעים את הכמות הגדולה של הסם שנמצאה, כמו גם את ההתארגנות לקראת ביצוע העבירה, המלמדת כי לא דובר באירוע ספונטני. נקבע כי במקרה דנא אין מקום להבחין בין שני המערערים לעניין העונש ואין להקל בעונשו של המסייע, שכן הוא חלק משרשרת הסם וחלקו בהעברה היה משמעותי. אשר על כן, נקבע מתחם הענישה עבור שני המערערים ל- 6-2 שנות מאסר בפועל.

י.           בגזירת הדין התחשב בית המשפט בהודיית המערערים, ברושם החיובי שעשו על שירות המבחן ובהיעדר הרשעות קודמות. המלצת שירות המבחן בעניינו של אשר – להטלת עונש שירוצה בדרך של עבודות שירות בלבד – לא נתקבלה, בנימוק  שאינה הולמת את מדיניות הענישה הנוהגת בעבירות סמים, ואינה עונה על האינטרס הציבורי במלחמה במפיצי הסמים. בסיכומו של דבר, נגזרו כאמור על שני המערערים העונשים הבאים:

(1)      מאסר בפועל לתקופה של 30 חודשים בניכוי תקופת מעצרם.

(2)      12 חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים לבל יורשעו בעבירה מסוג פשע בניגוד לפקודת הסמים המסוכנים.

(3)      פסילה מהחזקת רשיון נהיגה או הוצאתו למשך 24 חודשים ממועד שחרורם ממאסר בתיק זה.

(4)      קנס כספי בסך 10,000 ₪ - לכל אחד מן המערערים – או שני חודשי מאסר תמורתו.