ע"פ 4506-15 בר ואח' נ' מדינת ישראל

           בקשה לעיכוב ביצוע גזר-דין שניתן ביום 4.6.2015 על-ידי בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופט הבכיר צ' גורפינקל) בת.פ 61784-01-13.  

1. המבקש 1, אשר כיהן כראש העיר רמת-גן בין השנים 2013-1989, והמבקש 2, יזם פרטי, הורשעו בשורה של עבירות בתחום השחיתות השלטונית והעבירות הכלכליות אשר על נסיבותיהן וחומרתן עמד בית משפט קמא בפסק-הדין המפורט בעניינם. במסגרת גזר הדין, הושת על המבקש 1 עונש של מאסר בפועל למשך חמש שנים וחצי; שנתיים מאסר על תנאי; וקנס בסך 1,500,000 ש"ח. על המבקש 2 הושת עונש של מאסר בפועל למשך 33 חודשים; מאסר על תנאי למשך 18 חודשים; וקנס בסך 1,000,000 ש"ח. כן הורה בית המשפט על חילוט רכוש בסכום של 1,000,000 ש"ח מהכספים שנתפסו בחשבונותיו של המבקש 1, ועל חילוט בסך 440,000 ש"ח מהכספים שנתפסו בחשבונותיו של המבקש 2.

           המבקשים הגישו ערעורים על הכרעת הדין ועל גזר הדין, ובמקביל ביקשו לעכב את ביצוע עונשי המאסר עד למתן פסק דין בערעורים בעניינם. המבקש 1 ביקש גם כי יעוכב חילוט הרכוש עליו הורה בית משפט קמא בגזר-הדין וכן הוא מבקש לפרוס את הקנס בסך 1,500,000 ש"ח לתשלומים חודשיים.

הבקשות

2. בבקשותיהם לעיכוב ביצוע גזר-הדין הפנו המבקשים לערעורים שהגישו ולנימוקי הערעור המפורטים, וטענו כי המדובר בערעור מהותי הנשען על נימוקים כבדי משקל ועל טענות הראויות להישמע. המבקשים טענו כי אין צורך להצביע על סיכויים טובים לקבלת הערעור, ודי אם יעלה בידם לשכנע שאין מדובר בערעור סרק שנועד אך להביא לדחייה בריצוי העונש וכי יש בפיהם טענות הראויות להישמע. המבקשים טוענים בערעוריהם, כי בפני בית משפט קמא לא עמדה אף לא ראיה ישירה אחת המעידה על קיומו של שוחד, וכי הרשעתם מבוססת על מארג של ראיות נסיבתיות. נטען כי בית המשפט ביסס מסקנותיו על שורה של שיקולי היגיון וסבירות, הנחות וספקולציות, שהשלימו את התמונה הראייתית הנסיבתית ומלאו את החסר בה, וכי שיקולים אלה, שלא היה להם מקום, שכן אין הם בגדר הוכחה במידה הדרושה בהליך פלילי, הם שהובילו את בית משפט קמא להרשעתם. בבקשתם, מפנים המבקשים לשורה של דוגמאות למהלכים לוגיים מהסוג הנזכר, ומצביעים על כשלים אפשריים בכל אחד מהם, אשר יש בהם, לטענתם, להביא לזיכויים. עוד נטען למשקל שניתן לעדות עד מדינה שהעלה גרסה כבושה, ושאף הוא לא העיד במישרין על תשלומי שוחד.

           כמו כן נטען כי על הערעורים להיות אפקטיביים, וכי מימוש זכות הערעור ומיצוייה מחייבים עיכוב ביצוע של עונשי המאסר שנגזרו על המבקשים. אם לא כן, הוסיפו המבקשים, המאסר עלול להימצא, בדיעבד, כבלתי מוצדק, וכך תפגענה זכויותיהם באופן בלתי הפיך, וייפגע גם אמון הציבור בשלטון החוק ובמערכת המשפט. המבקשים טענו עוד להיעדר מסוכנות מצדם והדגישו את התנהגותם החיובית במהלך המשפט ואת נסיבותיהם האישיות, לרבות גילם המתקדם (שני המבקשים הגיעו לשנתם השמונים). המבקש 2 הדגיש במיוחד כי מצבו הרפואי החמור, המתועד לפרטיו, יקשה עליו מאוד לרצות עונש של מאסר בפועל, וכי כליאתו מהווה סיכון חיים ממש.

3. המשיבה התנגדה לבקשות לעיכוב ביצוע העונשים, וטענה, הן בתשובה הכתובה והן בדיון, כי העבירות בהן הורשעו המבקשים מצויות ברף החומרה הגבוה ביותר בתחום עבירות השחיתות השלטונית והעבירות הכלכליות. נטען כי הערכים המוגנים העומדים בבסיס עבירות אלו נפגעו באופן עמוק בשל מעשיהם של המבקשים, וכי עיכוב ביצוע גזר-הדין עלול להעצים פגיעה זו. עוד נטען כי על המבקשים נגזרו תקופות מאסר ממושכות, והן אינן נמנות על התקופות הקצרות בהן מן הראוי ליתן דחיית ביצוע רק כדי לאפשר בירור אפקטיבי של הערעור. המשיבה הוסיפה כי סיכויי הערעור אינם גבוהים, שכן הכרעת הדין מבוססת על ממצאים עובדתיים ועל ממצאי מהימנות בהם ערכאת הערעור אינה נוטה להתערב. בתשובתה התייחסה המשיבה גם לטענות הספציפיות שהעלו המבקשים ביחס לסוגיות שונות והשיבה להן.

           באשר לנסיבות האישיות של המבקשים, נטען כי הן נשקלו והובאו בחשבון על-ידי בית משפט קמא, ובגזר הדין צוין כי נסיבות אלו הובילו להקלה בעונשם. המשיבה אף התנגדה לבקשת המבקש 1 לעכב את החילוט ולפריסת הקנס לתשלומים. נטען כי במסגרת הצווים הזמניים שהתייחסו לרכושו של המבקש 1 נתפסו כספים בשווי העולה על צו החילוט והקנס גם יחד, כך שקיימים מקורות מהם ניתן להיפרע מבלי להידרש למימוש נכסי נדל"ן שבבעלותו של המבקש 1. חילוט הרכוש ותשלום הקנס אינם מובילים למצב בלתי הפיך מבחינת המבקש 1, ובמידה שיתקבל ערעורו יהיה ניתן להשיב לו תשלומים אלה.

דיון והכרעה