ע"פ 4402/15 מוחמד מורדי ואח' נ' מדינת ישראל

השופט נ' סולברג:

1. ערעור על גזר הדין של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (השופטת ד' מרשק-מרום) בת"פ 10678-10-14 מיום 10.5.2015, שניתן בעקבות הרשעתם של המערערים בפציעה בנסיבות מחמירות ובחטיפה לשם כליאה. המערער 1 הורשע גם באיומים.

המערער 1 נדון ל-48 חודשי מאסר; המערער 2 נדון ל-40 חודשי מאסר (מתוכם 6 חודשים על דרך של הפעלת מאסר על-תנאי); המערער 3 נדון ל-66 חודשי מאסר (מתוכם 10 חודשים על דרך של הפעלת שני עונשי מאסר על-תנאי בני 10 ו-5 חודשים בחופף ביניהם). כמו כן נגזר על המערערים עונש של מאסר על-תנאי, והם חויבו בתשלום פיצויים למתלונן.

2. אֵלו הם מעשיהם של המערערים שבביצועם הודו, במסגרת הסדר טיעון, על-פי כתב אישום מתוקן, שבו הואשמו ביחד עמם 6 נאשמים נוספים: תא.ע.א.(להלן: המתלונן) מאורס לקטינה ממשפחתם של המערערים. בין המערערים והנאשמים האחרים לבין שניים מחבריו של המתלונן (להלן:ר. ו.) קיים סכסוך ממושך, ועל רקע זה דרשו המערערים והנאשמים האחרים כי המתלונן ינתק את קשריו עמם. במהלך חודש יולי 2014 הגיעו המערער 1 וחלק מן הנאשמים האחרים ביחד עם שניים שזהותם אינה ידועה למשיבה, חמושים באקדחים, לביתו של המתלונן בטירה ודרשו ממנו למסור להם את מכשיר הטלפון הנייד שלו, על מנת לוודא שניתק את קשריו עם ר.ו.. המתלונן סרב. ביום 15.9.2014 שהה המתלונן ביחד עם חבריו הנ"ל, ר.ו., בקניון בכפר סבא, והדבר נודע למערער 1. בשעת ערב עשו המתלונן וחבריו את דרכם בנסיעה לעיר טירה במכוניתו של ר.. סמוך לתחנת דלק של טארק עבד אלחי, נחסמה דרכה של המכונית על-ידי מכונית אחרת שבה נסעו המערערים 1, 3 ואדם נוסף. בעקבות חסימת המכונית נמלטו המתלונן ומוסלח רגלית. או אז רדפו המערער 3 והאדם הנוסף אחרי המתלונן, תפסוהו והכוהו מכות נמרצות בכל חלקי גופו. המערער 3 גם נשכוֹ. המערער 1 הגיע אף הוא, עצר את מכוניתו בסמוך, יצא ממנה, והצטרף אל השניים בהכאתו של המתלונן. לאחר מכן הכניסוהו השלושה בכוח אל המכונית של המערער 1, נסעו מהמקום, ובמהלך הנסיעה הוסיפו המערער 3 והאדם הנוסף להכות את המתלונן. בסמוך ובמקביל להכנסת המתלונן בכוח אל המכונית ועל מנת למנוע מר. לסייע למתלונן, רץ נאשם אחר אל עבר מכוניתו של ר., פתח את דלת הנהג וניסה לכבות את המנוע. ר. נאבק בו, ללא הצלחה, עד שנאלץ לנטוש את המכונית. הנאשם האחר התיישב במושב הנהג, ונמלט לעבר מתחם שבו מתגוררים בני משפחתם של המערערים. בהגיעם אל המתחם, יצא המערער 2 ביחד עם נאשמים אחרים ועוד אחרים שזהותם אינה ידועה למשיבה, אל עבר המכונית. המתלונן הוצא מתוכה בכוח כשהמערערים 1 ו-2 ונאשמים אחרים מכים אותו. או אז הורה המערער 2 למערער 3 לפתוח את תא המטען של המכונית ולהכניס שמה את המתלונן. המערערים 2 ו-3 ביחד עם נאשמים אחרים ואנשים נוספים שזהותם אינה ידועה למשיבה, ניסו להכניסו בכוח אל תא המטען תוך כדי הכאתו. על מנת להתגבר על התנגדותו הצטרף נאשם אחר, וזה נשך את המתלונן בגבו, המערער 2 הטיח את ראשו במכונית, עד אשר הצליחו להכניסו לתא המטען כשהמערער 2 מורה למערער 3 להורגו. המתלונן הובל בתא המטען של המכונית, שבה נסעו המערערים 1 ו-3 ואדם נוסף. במהלך הנסיעה הצליח המתלונן לפתוח את תא המטען, ונמלט מן המכונית תוך כדי נסיעה. המערער 1 עצר את המכונית, והמערער 3 והאדם הנוסף רדפו אחרי המתלונן, לכדוהו, והכניסוהו בכוח שנית אל המכונית. במכונית פנימה אמר המערער 1 למתלונן כי בכוונתם להורגו משום שלא שעה לאזהרותיהם שלא להתרועע עם מוסלח ור.. כמו כן ניסו השלושה לדלות מידע מן המתלונן על אודות אנשים שונים. כשלא ענה להם לשביעות רצונם, שבו להכותו. במהלך הנסיעה חברו המערערים 1 ו-3 והאדם הנוסף למכונית שבה נסעו נאשמים אחרים, והללו הורו למערער 1 לנסוע בעקבותיהם. בהגיעם לכפר קאסם יצאו הנוסעים מן המכוניות. המתלונן הובל על-ידי המערערים 1 ו-3 ונאשמים אחרים, אל עבר ביתו של אחד הנאשמים. נאשם זה אמר למערער 1 "להתחיל לחפור קבר למתלונן" והכה את המתלונן. גם נאשם אחר הכה את המתלונן ואמר לו כי בכוונתם להורגו. לאחר מכן הועלה המתלונן לקומה השלישית של הבניין. המערער 3 הכה אותו בראשו, ונאשם אחר בעט בסנטרו. המתלונן התחנן על נפשו, הבטיח שלא ישוב להתרועע עם חבריו, ועוד הבטיח למסור מידע על מקום הימצאם במידה וישוחרר. למשמע דבריו הסכימו הנוכחים לשחררו, כשאחד מהם איים עליו כי אם יספר למשטרה על אשר אֵרע, ירצחו אותו. המערער 1 איים על המתלונן באומרו כי ירצחו את אביו, אמו ובני משפחתו. לאחר שהייה של שעתיים במתחם, נלקח המתלונן לנקודת מפגש ומשם אסף אותו אביו. למתלונן נגרמו חבלות בפניו, שטפי דם בראשו, נפיחות ושטף דם מאחורי אוזן ימין, חבלות בגב, מכות יבשות ושפשופים בכל חלקו גופו.

3. לפני שלב ההוכחות הודיעו ב"כ הצדדים על הסדר טיעון שבמסגרתו הודו המערערים והנאשמים האחרים בעובדות כתב אישום מתוקן, בית המשפט המחוזי הרשיעם בעבירות הנ"ל שיוחסו להם, ונפנה לגזור את דינם. בבואו לקבוע את מתחם העונש ההולם עמד בית המשפט המחוזי על הפגיעה בעקרון הבסיסי של קדושת החיים ועל זכותו של אדם לשלמות גופו ולשמירה על כבודו ובטחונו האישי. בית המשפט המחוזי ציין את מימד התכנון, החבירה של מעורבים רבים יחדיו, האלימות הקשה ומסע ההשפלה שהלך ונמשך שעות תוך שלילת חירותו של המתלונן, בעודו מוּבל במכונית ממקום למקום, לרבות בתא המטען, מוּכּה בכל חלקי גופו ומפוחד, על רקע מה שמכונה "כבוד המשפחה". מאז הגשת התלונה נאלץ המתלונן לשהות בדירת מסתור בחסות המשטרה, מבודד מבני משפחתו, חי באימה ובפוסט-טראומה. בית המשפט המחוזי נדרש גם לחלקו בפרשה של כל אחד מן המערערים ושאר הנאשמים. המערערים 1 ו-3 היו הדומיננטיים, הם נכחו בכל אחת מזירות האירוע. המערער 2 לקח חלק מרכזי באירועים שהתרחשו באחת מזירות האירוע, והוא זה אשר הורה למערער 3 להרוג את המתלונן. בית המשפט המחוזי נתן דעתו על מדיניות הענישה הנוהגת בעבירות הללו, והביא במניין שיקוליו גם את חששם של קורבנות מפני הגשת תלונות, בציינו כי הענישה צריכה לבטא לא רק את הכיעור ושאט הנפש מן המעשים, אלא גם את החשיבות שבעידודם של קורבנות לבקש עזרה מאוכפי החוק. כך בכלל, ובפרט כאשר המתלונן חווה אלימות קשה וניצב אל מול חבורה רבת-משתתפים כשהוא מאויים לבל יהין להתלונן במשטרה. בית המשפט המחוזי עמד על ההכרח לשרש את התופעה של אלימות קשה על רקע "כבוד המשפחה". לקולא צויינה העובדה שמסכת האירועים נמשכה מספר שעות, וכשבסופו של יום שוחרר המתלונן בהסכמת המערערים. על יסוד האמור העמיד בית המשפט המחוזי את מתחם העונש ההולם לגבי המערערים 1 ו-3 בין 4 ל-7 שנות מאסר, לצד רכיבים נלווים ולרבות פיצוי כספי למתלונן, ולגבי המערער 2 בין 24 ל-50 חודשי מאסר בפועל.

4. מכאן המשיך בית המשפט המחוזי במלאכת גזירת הדין, ובחן את הנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירות. הודאת המערערים והנאשמים האחרים בעובדות כתב האישום המתוקן, ולקיחת האחריות חסכה זמן שיפוטי ויִתרה את העדתו של המתלונן. לקולא ציין בית המשפט המחוזי בנוסף גם את נסיבותיו האישיות של המערער 1, צעיר כבן 24, נעדר עבר פלילי, עבד כאיש אחזקה במגרש העירוני בטירה. בעוכריו, התרועעותו בחברה שולית שעמה התנסה בשימוש מזדמן בסמים ואלכוהול. אביו נרצח במהלך מעצרו. המערער 2, בן 35, לחובתו עבר פלילי מכביד הכולל 8 הרשעות, בעברו 2 עונשי מאסר, ומן האחרון שוחרר סמוך לפרשה הנדונה, כשמאסר על-תנאי בן 6 חודשים מרחף מעל ראשו. למערער 3 נסיבות אישיות מורכבות, לאחיו גידול בראשו, ולחובתו 2 הרשעות קודמות, כשאת מעשיו בפרשה הנדונה ביצע כאשר שני מאסרים על-תנאי מרחפים מעל ראשו.

5. מתסקיר נפגע העבירה עולה כי המתלונן, צעיר כבן 18 וחצי, רווק, בודד ופגוע מאד, היה משוכנע שחטיפתו תסתיים במותו, הוא טעון הגנה ומתמודד עם איום וסכנה ממשית לחייו. המתלונן מבטא תחושות של איום וחרדה מפני פגיעתם הרעה של המערערים ושאר הנאשמים, בו ובמשפחתו, או בבת זוגו לשעבר, ובשל כך אף חש אשמה על שחשף אותם לסכנה. כחלק מתנאי הגנתו הורחק ונותק מקרוביו ומעירו, וחווה בשל כך תחושות של בדידות וחוסר שייכות. הפרידה שנכפתה עליו הובילתו למצוקה רגשית ולתחושה כי אינו יכול לסמוך על אף אדם בעולם. המתלונן מתמודד עם קשיי שינה, מחשבות טורדות, סיוטי לילה, תגובות בהלה וקשיי ריכוז, חוסר תאבון ומצב רוח ירוד. המתלונן אף ניסה להתאבד.

6. ב"כ המערערים טוען בערעור כי שגה בית המשפט המחוזי בהטילו על המערערים עונשי מאסר כבדים וחמורים, אשר חורגים במידה ניכרת מפסיקת בתי המשפט במקרים דומים; ועוד הוא טוען כי העונשים אינם משקפים את חלקו של כל אחד מן המערערים במסכת העובדות, ולא את נסיבותיהם האישיות. בית המשפט המחוזי לא הביא במניין שיקוליו טראומות שחוו המערערים במהלך מעצרם, בכללן רציחת אביו של המערער 1 ורציחתו של נאשם אחר שהואשם ביחד עמם על-ידי שני מתנקשים. האירועים הטרגיים הללו השפיעו באופן דרמטי על מצבם הנפשי של המערערים. כמו כן טוען ב"כ המערערים על הפלייה בין המערערים דנן לבין נאשמים אחרים באותו כתב אישום, שעונשיהם קלים יותר במידה ניכרת, ועל כך שלא ניתן המשקל הראוי להודאתם של המערערים, ולחרטה שהביעו. בטיעונו בעל-פה הדגים  ב"כ המערערים את טענת ההפליה ביחס לנאשמים אחרים, והוסיף וציין, כי אינו מבקש לגמד במאומה את הפרשה עצמה, גם לא את האימה שחווה המתלונן, אך יש לזכור כי בסופו של דבר שוחרר בהסכמה, ובגיבוי המשפחה הגיע לביתו.

7. ב"כ המשיבה טען מנגד כי מדובר בפרשה חריגה בחומרתה. הסדר הטיעון נעשה כשהמתלונן הגיע על מנת להעיד, בבוקרו של היום שנקבע להוכחות. יש משמעות רבה לכך שהמתלונן אזר עוז להעיד, חרף לחץ שהופעל עליו וניסיון לכפות 'סולחה'. חשוב ביותר המסר ההרתעתי שבעונש. ב"כ המשיבה ציין כי ב"כ המערערים ניסה למזער את חומרת מעשי שולחיו. המשיבה פילחה את הדמויות המעורבות לפי חלקן. בא-כוחה עמד בפירוט על חלקם של שלושת המערערים בפרשה הנדונה. המערערים 1 ו-3 לקחו חלק פעיל והיו דומיננטיים בכל שלבי האירוע, בכל זירות התרחשותו. לא כן המערער 2, אשר נכח רק בשתיים מן הזירות. המערער 1 נטל חלק עוד באירוע המקדים שבו בא עם בני דודו, מצויידים באקדחים, לאיים על המתלונן. המערער 3 נשך את המתלונן בבית דודו, המערער 2, הבכיר מבחינה משפחתית, שכל השאר הם אחייניו; על-פיו יישק דבר. הוא זה שהורה להכות את המתלונן, נער בן 18 וחצי, והוא זה שהטיח את ראשו בחוזקה והכניסו לתא המטען. לדברי ב"כ המשיבה, אין מקום להקלה כלשהי בעונש. המתלונן תאר באופן נוגע ללב את תחושתו שהוא "הולך למות". אין זה מדוייק לומר שהמתלונן שוחרר בהסכמת המשפחה. כאשר נודע למשטרה על החטיפה, רוכזו כוחות, ובעקבות זאת שוחרר המתלונן. המתלונן סבל קשות, ועודנו סובל מפוסט-טראומה ומצבו מעיק. לדברי ב"כ המשיבה שומה לייצב בטירה את שלטון החוק; וענייננו יוכיח. אין מקום להתערב בגזר הדין.