ע"פ 43446-01-16 נעמה ואח' נ' מדינת ישראל - רשות המיסים

הנשיא י. אלון :

1.המערער 1 ("המערער") המנהל ובעל השליטה במערערת 2 ("המערערת") ועמו המערערת, הורשעו, בהכרעת דינו של בימ"ש השלום באשדוד (כב' השופטת ג. שלו) בעבירות שונות לפי פקודת המכס ("הפקודה") ובהן – הגשת רשימון יבוא כוזב, הטעיית פקיד מכס, והשטת טובין בניגוד לצו פיקוח.

בגזר הדין הוטל על המערער עונש מאסר של ששה חודשים אשר יבוצע בעבודות שירות, קנס של 20,000 ₪ ומאסר על תנאי.

על המערערת הוטל קנס של 30,000 ₪.

בפנינו ערעור המערערים על הרשעתם בדין ולחלופין על מידת עונשם.

2.להלן תמצית העובדות הצריכה לעניין.

בתקופה הרלבנטית הייתה המערערת חברה פרטית העוסקת במסחר וביבוא חומרי בנין, בשליטתו ובבעלותו של המערער. מקום עיסוקה של המערערת היה בדיר אל אסד שבגליל.

מנגד, חברת "רויאל תעשיות בע"מ" הינה חברה הרשומה באיו"ש ("רויאל"), בשליטת ובבעלות תושב חברון ששמו מוטיע ("מוטיע").

מקום מושבם של רויאל ומוטיע הינו בחברון.

עפ"י הנטען בכתב האישום, מוטיע ו"רויאל" היו מעוניינים לייבא מסין מחרטות וציוד עיבוד מתכת למפעלה של רויאל בחברון. דא עקא, יבוא שכזה לאזור איו"ש ("האזור"), דורש רישיון יבוא ספציפי. על מנת לעקוף "מכשול" זה – קשרו מוטיע והמערער כי רשימון היבוא לציוד יהיה על שמה של המערערת (אשר מושבה בישראל ועל כן אינה זקוקה לרישיון יבוא לציוד הנ"ל). המערערת, באמצעות המערער, ייצרו את המצג כלפי המכס והרשויות כאילו הציוד מיובא עבור המערערת בישראל. כל זאת שעה שהמערערים מודעים לכך כי הציוד נרכש מהיצרן בסין ע"י מוטיע ו"רויאל", כי בעלי הציוד הם מוטיע ורויאל וכי יעדו של הציוד הוא מוטיע ורויאל שב"אזור".

הציוד האמור הגיע לנמל אשדוד במאי 2007 כאשר בכל מסמכי היבוא האמורים רשומה המערערת כיבואנית וכבעלת הציוד.

בשל עובדות נטענות אלה יוחסו למערערים בכתב האישום עבירות של הברחת טובין, הגשת רשימון יבוא כוזב, הצגת חשבון מכר כוזב והטעיית פקיד מכס – בניגוד לפקודת המכס. בנוסף, יוחסה להם עבירה של "השטת טובין בניגוד לצו פיקוח" – עבירה לפי סע' 7 לפקודת היבוא והיצוא (נ"ח) התשל"ט.

המערערים כפרו במיוחס להם ובפני ביהמ"ש קמא נשמעה פרשת הראיות במלואה.

לא הייתה מחלוקת כי מוטיע ו"רויאל" הם שיזמו את יבוא הציוד מסין והם ששילמו למערער את מלוא תמורת הציוד ומחירו – בטרם הוזמן הציוד ע"י המערער מהיצרן והספק שבסין. לא הייתה גם מחלוקת כי פרטי רוכש הציוד והיבואן כפי שנרשמו (על ידי המערער) ברשימון היבוא ובחשבון המכר – היו של המערערת בלבד (חברה ישראלית מהגליל), כי מנהל חברת עמילות המכס של המערערת (מר ד. סובה מחברת מ.ס.ד) הודיע למערער כי המדובר ביבוא טובין לאיו"ש (חברון) הטעונים רישיון יבוא ועל כן סירב לפעול לשחרור הציוד הנ"ל והמערער פנה לחברת עמילות מכס אחרת (טרנס-כלל) להמשך טיפולה בשחרור הציוד מהמכס ע"ש המערערת (תושבת ישראל).

בעדותו בבימ"ש השלום טען המערער כי להשקפתו – על אף כל זאת המערערת באמצעותו היא היבואנית של הציוד. אמנם הציוד הוזמן מראש לפרטי פרטיו, על ידי מוטיע, עבור רויאל, ותמורת הציוד שולמה מראש למערער ולספק הסיני ע"י מוטיע ורויאל – אולם המערער טען בעדותו כי בסופו של דבר רוכש הציוד והיבואן שלו לא הייתה "רויאל" החברונית אלא המערערת, כשתוכניתה הייתה למכור לאחר מכן את אותם הטובין למוטיע.

על כן, לטענתו – רישום פרטי המערערת ברשימון היבוא, בחשבון המכר, ובשאר המסמכים, כבעלים וכיבואן של הציוד – לא היה כוזב.