ע"פ 43157-09-15

שני ערעורים, של המדינה ושל הנאשם (להלן – המערער) על החלטתו של בית משפט השלום מיום 19.8.2015לפיה בית משפט קמא חייב את המדינה לשלם למערער סך של 19,721.34 ₪ מכח סעיף 80 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן – החוק).

וזה הרקע לערעורים:

1.ביום 15.12.13 הוגש כנגד המערער כתב אישום המייחס לו עבירת התפרעות לפי סעיף 152 לחוק, ניסיון תקיפת שוטר בנסיבות מחמירות לפי סעיף 274(1)+(2)+(3) בצירוף סעיף 25 לחוק ועבירת הפרעה לשוטר במלוי תפקידו בהתאם לסעיף 275 לחוק. מדובר בעבירות שבוצעו על פי הנטען במהלך הפגנה שהתקיימה בירושלים ביום 10.12.13 נגד גיוס תלמידי ישיבות בהשתתפות מאות מפגינים.

2.המערער נעצר ביום 10.12.13, ביום 13.12.13 הוא שוחרר בתנאים מגבילים של הרחקה מירושלים ושל איסור יציאה מהארץ. עם הגשת כתב האישום והגשת בקשה למעצרו של המערער עד לתום ההליכים נגדו הוארכו התנאים המגבילים עד לתום ההליכים נגדו.

3.לאחר שמיעת ראיות ניתנה, ביום 4.2.15, הכרעת דין בה זוכה המערער מהמיוחס לו בכתב האישום.

בעקבות הזכוי עתר המערער להורות למדינה לשלם לו פצוי בגין ימי המעצר והוצאות ההגנה מכח סעיף 80 לחוק.

5.ביום 19.8.2015 ניתנה ההחלטה מושא הערעור. בהחלטה נאמר כי לא התקיימה החלופה הראשונה של סעיף 80 לחוק בדבר היעדר יסוד להאשמה וכי התביעה נהגה בסבירות ובזהירות הראויה עת הגישה את כתב האישום. עם זאת נקבע כי התקיימה, בנסיבות העניין, החלופה השניה של סעיף 80 בדבר "נסיבות אחרות" המצדיקות מתן הפצוי והוצאות ההגנה, וזאת הן לאור אופי זכויו של הנאשם, זכוי מוחלט תוך קבלת גירסתו והפרכת גירסאות השוטרים, הליכי המשפט – שכן לא נערכה בדיקה מספקת בדבר מידת אמינות גירסאות השוטרים, ונסיבותיו האישיות של המערער – הרחקתו מבית הוריו באוסטרליה למשך יותר משנה.