ע"פ 4146-14 פלוני נ' מדינת ישראל

השופטת ד' ברק-ארז:

1. מה צריך להיות עונשו של אדם שהורשע בביצוע עבירות מין בשלוש קטינות, שתיים מהן קרובות משפחה והאחרת חברתה של אחת מבנותיו? שאלה זו עומדת במרכז הערעור שבפנינו.

כתב האישום ופסק דינו של בית המשפט המחוזי

2. נגד המערער הוגש כתב אישום לבית המשפט המחוזי בבאר-שבע (תפ"ח 49657-11-12, השופט הבכיר ב' אזולאי והשופטים נ' זלוצ'ובר ו-י' רז-לוי). כתב האישום ייחס לו ביצוען של עבירות מין בשלוש קטינות, ששתיים מהן היו בנות פחות מארבע עשרה בעת ביצוע המעשים, וזאת במסגרת חמישה אישומים. האישומים מפרטים כמה מקרים שבהם המערער ביצע עבירות מין בקטינות – שהיו בין באי ביתו ושנתנו בו את מבטחן (כאמור, שתיים היו קרובות משפחה של המערער והאחרת חברה של בתו). עבירות אלו כללו מגע בעל אופי מיני במתלוננות, ולגבי אחת מהן גם חיכוך של איבר מינו בגופה, בין היתר בישבנה ובסמוך לאיבר מינה, לאחר שהפשיט אותה ממכנסיה.

3. בעקבות הסדר טיעון שנעשה בין הצדדים, המערער הודה בכתב האישום שהוגש נגדו לאחר שכתב האישום תוקן בפעם השנייה. בהמשך לכך המערער הורשע בשש עבירות של עבירות מין במשפחה (מעשה מגונה), ארבע מהן לפי סעיף 348(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977(להלן: חוק העונשין) בנסיבות סעיפים 345(א)(3) ו-351(ג)(1) לאותו חוק, ושתיים לפי סעיף 348(ג) לחוק העונשין, בנסיבות סעיף 351(ג)(3) לאותו חוק (בגדרם של ארבעת האישומים הראשונים). כמו כן, המערער הורשע במעשה מגונה לפי סעיף 348(ג) לחוק העונשין (בגדרו של האישום החמישי). יצוין כי לגבי ארבעת האישומים הראשונים ההרשעה היא בעבירות כנוסחן על-פי תיקונים 22 ו-30 לחוק העונשין (ראו: חוק העונשין (תיקון מס' 22), התשמ"ח-1988 וכן חוק העונשין (תיקון מס' 30), התש"ן-1990, בהתאמה).

4. באשר לעונש כלל הסדר הטיעון הסכמה על כך שהמדינה תטען לעונש של שבע וחצי שנות מאסר בפועל, וכן מאסר על תנאי ופיצויים למתלוננות ואילו המערער יטען לעונש של שלוש שנות מאסר. כן הוסכם שבית המשפט יקבל תסקירי קורבנות עבירה בעניינן של שלוש המתלוננות.

5. בהתאם לכך, בית המשפט המחוזי קיבל תסקירים באשר לכל נפגעות העבירה, ולמד מהם על הפגיעות הרגשיות הנמשכות שלהן כתוצאה מן המעשים שביצע בהן המערער. כמו כן, הוגש לבית המשפט תסקיר מבחן בעניינו של המערער, אשר ממנו עלו עיוותי חשיבה הכוללים ייחוס של הדדיות ויוזמה מצדן של המתלוננות בכל הנוגע למעשים שבגינם הוא הורשע, כמו גם תפיסתן כבנות זוג פוטנציאליות. עוד עלה מהתסקיר כי המערער מרוכז בפגיעתו שלו ולכן מתקשה לראות את הפגיעה במתלוננות.

6. במסגרת הטיעונים לעונש הצביעה המדינה על חומרת המעשים, על הקושי בחשיפתן של עבירות מין בקטינים, ולא כל שכן בחברה החרדית שאליה משתייכים המערער והמתלוננות, ועל הצורך להחמיר עם המערער, בשים לב לריבוי המעשים ולמדיניות הענישה המתבטאת בין השאר בקביעתם של עונשי מינימום בסעיף 355 לחוק העונשין.

7. מצדו של המערער העידו לטובתו שלושה עדי אופי שהתייחסו בין השאר לתרומתו לקהילה ולחרטתו.