ע"פ 41432-08-14 אבאיב נ' מדינת ישראל

1. המערער הורשע לאחר שמיעת ראיות בת"פ 17134-08-14 (בימ"ש השלום בפתח תקווה) בתקיפת אשתו (להלן: "המתלוננת"), בתקיפת השוטרת קארין אושר (להלן: "קארין" או "השוטרת"), שהגיעה לדירת הנאשם והמתלוננת, לאחר שהמתלוננת התקשרה למשטרה וביקשה שתסייע לה לצאת מהבית, ובהתנגדות למעצרו ע"י השוטרים שהגיעו לדירתו.

המערער נידון לחודשיים מאסר לריצוי בעבודות שירות, ל – 6 חודשי מאסר ע"ת בתנאים המפורטים בגזר הדין ולתשלום קנס בסכום של 500 ₪.

הערעור מכוון כלפי הרשעת המערער וכלפי עונש המאסר שהוטל עליו.

הכרעת הדין של בימ"ש קמא

2. בפתח הכרעת הדין מביא בימ"ש קמא את תיאור האירועים בדירת המערער והמתלוננת, כפי שתוארו בכתב האישום, ואת גרסתו המכחישה של המערער לפיה המתלוננת ערכה "סצינה של קנאה" לאחר שראתה אותו רוקד עם אחרת בסרט החתונה שלהם, הוא הרגיע אותה אך היא הזעיקה שוטרים וכשאלה הגיעו לדירה, אמרו להם שהכל בסדר והוא ביקש מהם לעזוב את הדירה. השוטרים סרבו לעזוב את הדירה, כוס מים שהחזיק נשמטה מידו וכשניסה לתפוס אותה נגעה אצבעו בלסתה של השוטרת, שפירשה זאת כתקיפה והזעיקה תגבורת של שוטרים שפרצו לדירה, היכו אותו, חשמלו אותו, גרמו לו פצעים מדממים ועצרו אותו.

3. בימ"ש קמא הביא את עדויותיהן של המתלוננת והשוטרת ואת עדויותיהם של השוטרים והמתנדבים שהגיעו לדירה יחד עם השוטרת ולאחר מכן את עדותו של החוקר קובלנצ'יק, שחקר את המערער.

4. בימ"ש קמא האמין למתלוננת בכל הקשור לתקיפתה ע"י הנאשם, שגרמה להזעקת השוטרים לדירתם על ידה וקבע שגרסתה נתמכת בדברי המערער בהודעתו במשטרה, לפיה כשניסה להרגיע אותה זרק אותה על המיטה וסטר לה. בימ"ש קמא לא קיבל את טענת המערער שהמתלוננת הזעיקה את השוטרים בגלל קנאתה בו לאחר שראתה אותו רוקד עם אחרת בחתונתם. המערער הודה שלא נתן למתלוננת לצאת מהבית ובימ"ש קמא לא קיבל את הסברו שחשש שתיפגע בגלל היותה שתויה.

בימ"ש קמא מצא תימוכין לדברי המתלוננת, בחולצתה הקרועה שנמצאה בדירה ובסימנים הכחולים שנראו על גופה, וקבע שגם אם היא הייתה שתויה לא היה מוצדק לתקוף אותה (עמ' 12-11 להכרעת הדין).

5. בימ"ש קמא האמין לשוטרים ולמתנדבים שהיו בדירה, ולא התעלם מהסתירות בין עדויותיהם, כפי שנטענו ארוכות ע"י ב"כ המערער בפניו, בהודעת הערעור ובטיעוניו בפנינו וקבע בעמ' 13 להכרעת הדין כדלקמן:

"נתתי אמון בגרסאות עדי התביעה, היינו, השוטרים, שבמהותן ובעיקרן היו עקביות, בהירות וסדורות. יש לזכור כי מדובר בשוטרים שהם שותפים לאירועים רבים מדי יום ביומו ומעידים על פי זיכרונם על אירועים אלה לא פעם לאחר זמן רב מאז קרות האירוע. מטבע הדברים כי מספר עדי ראיה לאירוע לא ימסרו עדות זהה ומדויקת באשר לאותו אירוע וטוב שכך. לו היה הדבר כך, כי אזי מדובר היה בעדות מדוקלמת ומתואמת. כל עד מעיד על פי נקודת המבט שלו, על פי זווית הראיה שלו ועל פי החשיבות שהוא מייחס לנושא זה או אחר. עוד יש לזכור כי לא כל העדים נטלו חלק מלא במלוא האירוע והם הגיעו למקום בזמנים שונים. מכאן שיש לבחון, כאמור, את עיקרן של עדויותיהם והגרעין של העדות. סתירות מהותיות היורדות לשורשו של עניין ואשר יש בהן כדי לפגום במהימנות העדויות לא נמצאו בעדויותיהם".

6. בימ"ש קמא לא האמין למערער וקבע שגרסתו לא עומדת במבחני ההיגיון והשכל כבר מתחילתה בכל הקשור להזעקת המשטרה לדירה, אך מצא בה תמיכה לדברי השוטרת לפיהם היא שמה את רגלה כדי למנוע את סגירת הדלת בפניה ולדברי השוטרים שהגיעו ראשונים לדירה, לפיהם הוא לא נתן למתלוננת לצאת מהדירה.