ע"פ 40285-10-15 מדינת ישראל נ' פישמן

1.בתאריך 18.12.13 נהגה רינה פישמן (להלן: "המשיבה") ברכב פרטי מסוג מאזדה בכביש מספר 5 ברמת השרון, מכיוון מערב למזרח לעבר מחלף הכפר הירוק ולכיוון צומת מרומזר ברח' משה סנה (להלן: "הצומת"). נעיר כבר בשלב זה כי מדובר בצומת גדול וידוע.

עמית שני (להלן: "המנוח") יליד 1989 נהג באותה עת באופנוע ברח' משה סנה מכיוון צפון לדרום והמשיך בנסיעה ישרה בצומת בחסות האור הירוק לכיוון נסיעתו. כאשר הגיעה המשיבה אל הצומת ועל אף שהרמזור בכיוון נסיעתה היה אדום לא עצרה בקו העצירה, נכנסה לצומת במהירות גבוהה, לא הבחינה במנוח והתנגשה בו. המנוח נפגע באופן קשה, הובהל לבית החולים ויומיים לאחר מכן נפטר כתוצאה מהתאונה והנזקים שנגרמו לו. המשיבה הואשמה בעבירה של גרם מוות ברשלנות והורשעה בתאריך 22.3.15 על סמך הודייתה.

2.הודייתה של המשיבה היוותה חלק מרכזי בהסדר טיעון שנכרת בין הצדדים, קרי: המדינה והמשיבה. הסדר הטיעון הוצג לבית משפט קמא ובדיעבד מצוי גם בפנינו. מכח ההסדר נקבע כי המשיבה תודה, תורשע ותישלח לקבלת תסקיר של שירות המבחן. עוד נקבע כי המשיבה תפצה את משפחת המנוח בסך 25,000 ₪, התביעה תעתור להטיל עליה עונש של מאסר בפועל לתקופה של 12 חודשים וכן מאסר על תנאי ופסילה ממושכת. "ההגנה חופשית בטיעוניה למעט רכיב הפיצוי שעליו סוכם כי הוא מהווה תנאי יסוד לקיום ההסדר".

3.בית משפט קמא (כב' השופט א' זרזבסקי) הפנה אכן את המשיבה לקבלת תסקיר של שירות המבחן. מהתסקיר עולה כי המשיבה היא אישה נורמטיבית, בעלת מערכת ערכים ברורה ותקינה בכל הקשור לציות לחוק, התאונה זעזעה אותה קשות והיא נותנת בה את אותותיה. שירות המבחן התרשם כי היא זקוקה להמשך ליווי טיפולי צמוד, בעיקר בקשר להתמודדותה עם אחריותה למות אחר. בשורה התחתונה המליץ שירות המבחן על הטלת תקופת מאסר שאותה תוכל המשיבה לרצות בעבודות שירות לצד צו מבחן שבמהלכו ילווה אותה שירות המבחן בשיחות רצופות ויתמוך בה בביצוע העונש.

4.בית משפט קמא קיבל את המלצת שירות המבחן והטיל על המשיבה את העונשים הבאים:

6 חודשי מאסר אותם תרצה המשיבה בדרך של עבודות שירות; 12 חודשי מאסר על תנאי; פסילה לתקופה של 12 שנים וכן חויבה המשיבה, כפי שסוכם בין הצדדים, לפצות את משפחת המנוח בסך 25,000 ₪. הסכום הופקד כבר, נכון ליום מתן גזר הדין, בקופת בית המשפט.

5.אלה האדנים המרכזיים בגזר הדין:

א.רשלנות הנאשמת היתה "רשלנות רגעית". קביעה זו עומדת בפני עצמה (עמ' 6 פסקה אחרונה) ללא דיון או הבהרה באשר למשמעותה המדויקת בנסיבות תיק זה. נתייחס לכך בהמשך.

ב.מתחם העונש ההולם לעבירה של גרימת מוות בנהיגה רשלנית נע בין 6 חודשי מאסר בעבודות שירות ל- 3 שנות מאסר ובין פסילת רישיון ל- 3 שנים לפסילה לשנים רבות, זאת לצד רכיבי ענישה נוספים הנגזרים מהנסיבות.

ג.הכללים המנחים באשר לענישה בעבירה של גרם מוות ברשלנות הם אלה שנקבעו במסגרת ע"פ 6755/09, שם מדובר בשלושה כללים שאחד מהם הוא כי: "ראוי לגזור על נאשם עונש מאסר בפועל הן בשל עיקרון קדושת החיים והן משיקולי הרתעה".

ד.בית המשפט התרשם כי המשיבה כן סובלת מהתוצאות הקשות של נהיגתה הרשלנית, היא סובלת מתחושת חולשה, קשיי שינה ותיאבון. מבחינתה הטלת מאסר בפועל (מאחורי סורג ובריח) נתפסת על-ידה כהשפלה, מבודדת ומרחיקה אותה מהחברה. היא גם ביטאה כוונות אובדניות על רקע זה. מדובר באישה נורמטיבית, אין לה רישום פלילי, לרבות רישום תעבורתי, זאת חרף העובדה שהיא אוחזת ברישיון משנת 1986. עוד ייחס בית המשפט משקל לנטילת האחריות המתבטאת בעצם העובדה שהמשיבה חזרה בה מכפירתה והודתה בעבירות שיוחסו לה. את כל האמור לעיל תרגם, כאמור, בית המשפט לכלל ענישה שאיננה כוללת רכיב מאחורי סורג ובריח ומסתפקת במאסר שירוצה בעבודות שירות.