ע"פ 3998/13 יורם אביקזר נ' מדינת ישראל

השופט א' שהם:

1.        ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, בתפ"ח 48150-09-12, שניתן על-ידי כב' הרכב השופטים: נ' אחיטוב; מ' דיסקין; ו-ר' בן יוסף.

2.        המערער הורשע, על יסוד הודאתו, בעבירות שיוחסו לו בכתב אישום מתוקן כמפורט להלן: מעשה סדום, לפי סעיף 347(ב) בנסיבות סעיף 345(א)(1) וסעיף 345(ב)(3) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); איומים, לפי סעיף 192 לחוק העונשין; ומעשה מגונה בכוח (ריבוי עבירות), לפי סעיף 348(ג1) לחוק העונשין.

3.        בעקבות הרשעתו בדין נגזרו על המערער, ביום 30.4.2013, העונשים הבאים: 10 שנות מאסר לריצוי בפועל, שמניינן מיום מעצרו 13.9.2012; 18 חודשי מאסר על תנאי לבל יעבור, בתוך 3 שנים מיום שחרורו מהמאסר, עבירת פשע לפי סימנים ה' ו-ח' לפרק י' של חוק העונשין; 12 חודשי מאסר על תנאי לבל יעבור, בתוך 3 שנים מיום שחרורו מהמאסר, עבירת עוון לפי סימנים ה' ו-ח' לפרק י', וכן לפי סעיף 192 לחוק העונשין; כמו כן, חויב המערער בתשלום פיצויים בשיעור של 60,000 ₪ למתלוננת.

           המערער אינו משלים עם עונש המאסר שהושת עליו ומכאן הערעור שלפנינו.

עובדות כתב האישום המתוקן

4.        בכתב האישום המתוקן שהוגש במסגרת הסדר טיעון, נטען כי ביום 9.2.2012 בסמוך לשעה 01:30, צעדה ח.כ. (להלן: המתלוננת) בשד' ירושלים ביפו לכיוון בת ים. אותה עת נהג המערער ברכב מסוג יונדאי, ומשהבחין במתלוננת הוא עצר לידה ואמר לה כי הוא מכיר אותה. בהמשך, הציע המערער למתלוננת הסעה לבת ים, והיא נענתה להצעה. המתלוננת עלתה לרכבו של המערער והתיישבה במושב הקדמי ליד הנהג. המערער החל בנסיעה, וכפי שנטען בכתב האישום, הוא סטה לפתע ממסלול הנסיעה לכיוון סמטה חשוכה, ושם עצר את רכבו. לאחר זאת, יצא המערער מהרכב, פתח את הדלת הקדמית בצד ישיבתה של המתלוננת, והורה לה להתפשט. בתחילה סירבה המתלוננת לעשות כן והזיזה את ידיו של המערער, אך הלה תקף אותה "בכך שהכה אותה בסטירות ומשך בשיערה". המתלוננת, אשר פחדה מהמערער, החליטה לעשות כדבריו והורידה את מכנסיה ואת תחתוניה. בשלב זה, הוריד גם המערער את מכנסיו ותחתוניו והורה למתלוננת לשכב על בטנה. בתגובה לסירובה של המתלוננת לדרישה זו, הכה אותה המערער באמצעות ידיו "וסובב אותה בכוח". מיד לאחר מכן, נשכב המערער על גבה של המתלוננת שפשף את איבר מינו בישבנה למשך מספר דקות "וזאת ללא הסכמתה החופשית ולשם גירוי, סיפוק, או ביזוי מיני". בהמשך, הורה המערער למתלוננת להסתובב על גבה ולהסיר את חולצתה. המתלוננת הסתובבה על גבה אך סירבה להסיר את חולצתה, ובתגובה לכך המערער סטר לה, ומיד לאחר מכן "הרים את חולצתה וחזייתה בכוח ונגע בחזה ללא הסכמתה החופשית". המערער החל לשפשף את איבר מינו ברגלה של המתלוננת במטרה להחדיר את איבר מינו לאיבר מינה, ללא הסכמתה החופשית. המתלוננת, אשר קיוותה למנוע מהמערער לעשות כן, אמרה לו כי היא במחזור, ואו אז הורה המערער למתלוננת כי תמצוץ את איבר מינו, אך היא שוב סירבה. בתגובה לכך, אחז המערער בחוזקה בשיערה של המתלוננת, הזיז את ראשה לכיוון איבר מינו והחדירו בכוח לפיה של המתלוננת ללא הסכמתה החופשית "עד שהגיע לסיפוק מיני בפיה". בהמשך, אחז המערער בחוזקה בפיה של המתלוננת ואיים עליה בפגיעה בגופה, באומרו לה: "אם את לא בולעת אני שובר לך כאן את המפרקת וזורק אותך כאן". מיד לאחר מכן, חזר המערער למושב הנהג ונסע מהמקום ביחד עם המתלוננת, אך "כעבור מספר שניות הורה למתלוננת לרדת מהרכב והמשיך בנסיעה". נטען בכתב האישום, כי כתוצאה ממעשיו של המערער נגרמו למתלוננת חבלות.

גזר דינו של בית משפט קמא

5.        בפתח גזר דינו, עמד בית משפט קמא בקצרה על האמור בתסקיר נפגעת העבירה, שהוגש בעניינה של המתלוננת. המתלוננת היא צעירה באמצע שנות העשרים לחייה, אשר גדלה במערכת משפחתית בעייתית, ללא דמויות הוריות תומכות. במהלך השנים, כילדה וכבגירה, היא נחשפה לאלימות, הן בתוך התא המשפחתי והן במסגרת יחסים זוגיים שהיו לה. כיום, המתלוננת היא רווקה ואם חד הורית לילד. מהתסקיר מצטיירת תמונה קשה שנגרמה עקב האירוע הטראומתי שהיה מנת חלקה של המתלוננת. היא סובלת מתופעות פוסט-טראומתיות, הבאות לידי ביטוי בקשיי שינה, סיוטי לילה, "פלאשבקים" מאירוע התקיפה, וחרדה הנובעת מהחשש כי היא עלולה להיות קורבן לנקמה מצידו של המערער או של מי מבני משפחתו. הפגיעה החלישה את כוחותיה המועטים של המתלוננת, דבר שפגע בביטחון העצמי שלה, ובאמון שהיה לה באנשים בכלל ובגברים בפרט. בעקבות הפגיעה, נמנעת המתלוננת מקשרים עם גברים, היא הפסיקה לעבוד, והיא תלויה "כלכלית ורגשית" באמה. על רקע תחושת חוסר האונים, ביצעה המתלוננת, כחודש וחצי לאחר האירוע, ניסיון אובדני, בעקבותיו היא אושפזה בבית חולים ושוחררה משם עם המלצה למעקב פסיכיאטרי. להערכת עורכת התסקיר, המתלוננת מועֶדֶת לפגיעה חוזרת ולהתדרדרות נוספת במצבה "בעת חשיפה מחדש למשבר או פגיעה". המתלוננת זקוקה להליך טיפולי ועומדת בפניה דרך שיקומית מורכבת וארוכה.