ע"פ 3916/15

השופט צ' זילברטל:

           בפנַי ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (הכרעת הדין מיום 26.4.2015 וגזר הדין מיום 4.5.2015) שניתן בתפ"ח 14332-05-14 (כב' השופטים ג' נויטל, מ' יפרח ו-ג' רביד), בגדרו הורשע המערער ברצח בכוונה תחילה, עבירה לפי סעיף 300(א)(2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק). בעקבות הרשעתו, נגזר על המערער עונש חובה של מאסר עולם, ותשלום פיצוי בסך 10,000 ש"ח לבִתו החורגת של קרבן העבירה, איוון פרילוצקי ז"ל (להלן: המנוח). הערעור מופנה כלפי ההרשעה.

כתב האישום וגרסאות המערער

1. על-פי המתואר בכתב האישום, המנוח, יליד 1945, התגורר מספר שנים עובר לאירוע המתואר בכתב האישום עם אשתו בדירה שכורה ב----- (להלן: הדירה), ולאחר פטירת רעייתו בשנת 2013, המשיך המנוח להתגורר בדירה לבדו. סמוך לחודש מרץ 2014, פנה המנוח למתווך על-מנת שהאחרון יאתר עבורו שותף לדירה. ביום 24.3.2014, חתמו המערער, יליד 1951, והמנוח על הסכם שכירות, והודיעו על כך לבעלת הדירה, שהסכימה כי המערער יתגורר בדירה לתקופת ניסיון של חודשיים. במהלך תקופה זו נתגלעו מחלוקות בין המערער לבין המנוח על רקע גובה דמי השכירות, מיקומם של חפצים בדירה ונושאים אחרים הנוגעים לחיים משותפים בה. לקראת סיום תקופת הניסיון, הודיע המנוח לבעלת הדירה על כוונתו לעבור להוסטל בעכו. ביום 21.4.2014, שוחחה אחותה של בעלת הדירה עם המערער והבהירה לו שבתום התקופה עליו לפנות את הדירה, והמערער השיבה בכעס כי הוא יאלץ להפוך לחסר בית.

           באותו היום, במועד כלשהו בין השעות 23:00-20:00, עמדו המערער והמנוח סמוך לפתח הדירה, במסדרון שבין המטבח לסלון. המערער ניגש למטבח ונטל סכין שאורך להבה כעשרים ס"מ, דקר את המנוח ארבע פעמים - בצוואר משמאל, באזור הבריח משמאל, בחזה משמאל ובבסיס הצוואר מימין - וגרם לו פצעי חתך ושריטה בפנים, בכף היד ובגוו. לאחר שהמנוח נפל ארצה, מתבוסס בדמו, ניגש המערער למטבח, שטף את ידיו המגואלות בדם, שטף את הסכין והניחה במגירה. המערער החליף את בגדיו ואת נעליו שהיו מגואלים בדמו של המנוח ויצא מהדירה כשהמנוח מדמם למוות.

2. סמוך לשעה 00:15 ביום 22.4.2014, הגיע המערער לתחנת המשטרה בבת-ים כשהוא מלווה בשני בניו, ומסר כי דקר אדם בדירתו. אנשי המשטרה הגיעו לדירה יחד עם המערער ואחד מבניו, ושם מצאו את המנוח ללא תזוזה, שרוע בתוך שלולית דם בכניסה לסלון. צוות מד"א קבע את מותו של המנוח במקום.

3. הממצאים שנמצאו בזירה פורטו בדו"ח ביקור ראשוני (ת/23) ובחוות דעת המומחה יואב ווליניץ מהמעבדה הניידת לזירת העבירה (ת/18), והובאו גם בפסק דינו של בית המשפט המחוזי. בדירה נמצאו כתמי דם ומריחות דם על קירות המבואה, בסלון ובמטבח. לפי חוות דעתו של ווליניץ ניתן להסיק מכך בסבירות גבוהה כי התרחש מאבק אלים באזור המבואה, במהלכו נדקר המנוח. על-פי המתואר בחוות דעתו של הפתולוג ד"ר קונסטנטין זייצב מהמכון לרפואה משפטית והתמונות הנלוות (ת/15 ו-ת/19), על גופו של המנוח נמצאו פצע דקירה בצוואר משמאל בעומק של 6 ס"מ, פצע דקירה באזור הבריח משמאל בעומק של 4 ס"מ, פצע דקירה בחזה משמאל בעומק של 5-4 ס"מ ופצע דקירה בבסיס הצוואר מימין בעומק של כ-4 ס"מ. עוד נמצאו, בין היתר, לפחות שמונה פצעי חתך ושריטה בפניו של המנוח, שני פצעי חתך בכף ידו השמאלית, שלושה פצעי שריטה בגוו ושפשופים ודימומים תת-עוריים בפניו, בצוואר ובמרפקיו. בחוות דעתו של ד"ר זייצב נקבע כי הדקירה בצוואר משמאל היא זו שגרמה למותו של המנוח, כאשר הדקירות האחרות לא היו קטלניות אך נשאו פוטנציאל קטלני. בחוות דעת טוקסיקולוגית שנערכה על-ידי ד"ר זייצב (ת/16) צוין כי עובר למותו היה המנוח בהשפעת אלכוהול בכמות גדולה. בחוות דעתה של ענת גסט מהמכון לרפואה משפטית (ת/20) נקבע כי מקור כתמי הדם שנמצאו על רגלו של המערער אינו במערער, ועשוי להיות במנוח.

ההליך בבית משפט קמא וגרסאות המערער

4. המערער הודה ברוב העובדות שפורטו בכתב האישום, ומרבית הראיות הוגשו במסגרת תיק מוצגים מוסכם. הממצאים הפתולוגיים בעניין מספר הדקירות, מיקומן ועומקיהן לא היו במחלוקת, והמערער לא חלק על כך שמעשיו גרמו למותו של המנוח. השאלות המרכזיות עליהן חלקו הצדדים בבית משפט קמא התייחסו לטענת המערער שהוא פעל תוך הגנה עצמית מפני הסכנה שנשקפה לו מהמנוח, וכן בשאלה אם הוכח שהתקיים אצל המערער היסוד הנפשי הנדרש לעבירת הרצח.