ע"פ 39103-12-14 מויססקו נ' מדינת ישראל

1.המערער הורשע בבית משפט קמא על סמך הודייתו בעבירה של חבלה במזיד ברכב, עבירה על סעיף 413ה' לחוק העונשין. ציון הוראת החיקוק שמדובר בה עדיין אינו מספר את הסיפור העולה מעובדות כתב האישום שעל כן נפרט את הדברים בקצרה כדלקמן:

המתלונן בתיק זה נסע ברכבו ביום 21.11.12 בחולון ועצר את הרכב ברמזור אדום. לרמזור הגיע המערער כשהוא רכוב על אופנוע והחל לצעוק על המתלונן. בהמשך פגע המערער במזיד ברכבו של המתלונן בכך שירד מהאופנוע הוריד את הקסדה, ניפץ באמצעות הקסדה את חלון רכבו הימני של המתלונן. כתוצאה מניפוץ החלון נפצעה גם שפתו של המתלונן. עד כאן העובדות.

2.לאחר הודייתו של המערער הוא נשלח לקבלת תסקיר של שירות המבחן. בדיעבד התסקיר עומד במרכז הטיעונים שבפנינו. שירות המבחן בחן את המערער, התייחס לרקע חייו, ציין כי מדובר ברקע קשה, המערער בנה את עצמו במו ידיו חרף נתוני פתיחה שאינם קלים. האירוע, כך על-פי האמור בתסקיר, הוא אירוע יחיד עבור המערער ואינו מלמד על אורח חייו. עוד ציין שירות המבחן, על סמך דבריו של המערער, כי הוא חש עצמו מאוים בסיטואציה המתוארת בכתב האישום. הוא הביע תחושת בושה וחרטה. על בסיס כל האמור לעיל ובשורה התחתונה, המליץ שירות המבחן לסיים את ההליך ללא הרשעה תוך מתן הוראה על השתלבות המערער בטיפול במסגרת שירות המבחן, זאת על מנת להפחית את הסיכון בהישנות מסוג ההתנהגות המפורטת בכתב האישום. נציין כי שירות המבחן המליץ כפי שהמליץ בהסתמך על התרשמותו ולפיה, המערער עדיין מצוי בסיכון להישנות ביצוע העבירה.

3.בית משפט קמא (כב' השופטת ד' שריזלי) לא קיבל את המלצת שירות המבחן וסבר כי לא ניתן לסיים את ההליך הפלילי בתיק זה ללא הרשעה. אליבא דבית המשפט: את הדגש יש לשים על נסיבות ביצוע העבירה, לרבות פציעת המתלונן. ההתנהגות מצביעה על בעייתיות בהתנהגותו של המערער ובנסיבות אלה לא ניתן להסתפק באי הרשעה.

באשר לנזק שצפוי למערער כתוצאה מהרשעתו, סבר בית משפט קמא כי נזק זה איננו יכול לקחת על שכמו את משקל אי ההרשעה בתיק זה. המערער למד לימודים אקדמאים, ויש לו מקצוע. גם אם הוא עובד בעבודה שבמסגרתה הוא נדרש להצהיר על היעדר הרשעות קודמות, עדיין פוטנציאל הנזק איננו מצביע על חוסר מידתיות בהרשעה.

על החלטתו של בית משפט קמא הערעור בפנינו.

4.בפתח טיעוניו היום הגיש לנו הסנגור מכתב מהמעסיק הנוכחי של המערער הרשות הארצית לכבאות והצלה, על המכתב חתום סגן נציב כבאות והצלה. בהתאם לאמור בכתב זה המדיניות הנוהגת בנציבות כבאות והצלה כי אדם הנושא עליו הרשעה פלילית לא יוכל להמשיך לעבוד במקום זה. נימוק זה מהווה עוגן מרכזי בטיעוניו של הסנגור.

5.לצד הטיעון בדבר הנזק הקונקרטי שייגרם למערער, טוען הסנגור אף זאת: העבירה שמדובר בה היא בסופו של יום היזק לרכוש. לא בכדי לא ייחסה התביעה למערער גם עבירה של חבלה גופנית. המערער חש איום בשעת מעשה שעל כן פעל כפי שפעל. מדובר בכשל חד פעמי. שירות המבחן המליץ על המשך הפיקוח והיה מקום לקבל המלצה זו. המערער הביע חרטה מלאה על מעשיו.

בנוסף מפנה הסנגור לפסיקה. הוגשו לעיוננו שני פסקי דין של בית המשפט העליון שבהם הסתיים ההליך באי הרשעה, ולשיטתו של הסנגור, ניתן לגזור גזרה שווה גם בענייננו. בנוסף הוגשה פסיקה של ערכאות נמוכות יותר פסק דין של בית משפט שלום ואף פסק דין של בית משפט מחוזי, בשני המקרים הסתיימו המקרים ללא הרשעה. לטענת הסנגור, מדובר באותם מקרים בעובדות ונסיבות קשות מאלה המתוארות בכתב האישום הנוכחי.

עד כאן הטיעונים ומכאן להחלטתנו.

6.נראה לנו כי אין מקום להתערב בהחלטתו של בית משפט קמא ודינו של הליך זה להסתיים בהרשעה. להלן נתייחס לאותם אדנים ששימשו את הסנגור בטיעוניו כדלקמן:

באשר לסוג העבירה שמדובר בה, המחוקק לא הגביל את שיקול דעתו של בית המשפט באשר לסוגי עבירות שבהן ניתן לסיים הליך באי הרשעה, שעל כן על פני הדברים ובהיבט המשפטי, גם בעבירה מסוג העבירה הנוכחית ניתן להסתפק באי הרשעה. יחד עם זאת, הנסיבות מהוות שיקול מרכזי לענין דרך סיום ההליך. ההרשעה מגלמת את ההיבט הנורמטיבי של ההליך הפלילי, והיבט נורמטיבי זה נשקל בהתאם לעובדות שמדובר בהן.