ע"פ 38759-05-14 זגורי(עציר) נ' מדינת ישראל

השופט י. עדן:

הערעור 

1.זהו ערעור על הכרעת הדין וגזר הדין של ביהמ"ש השלום בקריית גת [כב' השופטת בכירה רובין לביא] בת"פ 54223-06-12, במסגרתו הורשע המערער, לאחר ניהול הוכחות, בעבירת איומים לפי סעיף 192 לחוק העונשין, ונגזר עליו עונש של 6 חודשי מאסר בפועל, מהם 4 חודשים בחופף למאסר אותו הוא מרצה כעת וחודשיים במצטבר לו, 6 חודשי מאסר על תנאי, התחייבות בסך של 10,000 ₪ ופיצוי בסך 5,000 ₪.

על פי כתב האישום, בתאריך 3.11.2010 בבית המעצר בבית המשפט בבאר שבע, איים המערער על המתלוננת בפגיעה שלא כדין בגופה, בבעלה או ילדיה בכך שאמר לה "תגידי איך מבועים?... הילדים שלך הגדולים עדיין לומדים בבית הספר במרחבים והקטנים שלך עדיין לומדים ביישוב מבועים?.... תמסרי ד"ש לבעלך, יהיה בסדר, הכל יהיה בסדר". זאת על רקע העובדה שבעלה של המתלוננת היה עד במשפטו של המערער, ולדברי המערער אף מונע ממנו לצאת לחופשות (עובדה ללא אחיזה במציאות).

המערער טוען כי שגה ביהמ"ש קמא משהרשיעו, שכן אין מדובר באיום, ויש לזכותו מביצוע העבירה נוכח ספק ממשי באם יש באמירותיו כדי איום. ביחס לעונש נטען כי מדובר בעונש חמור, והיה מקום להטלת המאסר כולו בחופף.

הכרעת הדין והמחלוקת

2. ביחס להכרעת הדין, המחלוקת הינה בעיקר בפרשנות ומשמעות דברי המערער והאם מקימים הם את יסודות עבירת האיום.

המערער אינו חולק על תוכן השיחה כפי שתוארה בכתב האישום. על פי הכרעת הדין, לפני הדברים המצוטטים בכתב האישום נאמרו דברים נוספים. אין זה ברור מטיעוני ב"כ המערער האם חולק הוא על דברים אלו כעת, אך בבית המשפט קמא היתה מחלוקת חלקית לגביהם.

לאור כך, ולאור חשיבות הבאת מכלול השיחה, תחילתה, סיומה והרקע לה, יפורטו תחילה הקביעות העובדתיות של בית המשפט קמא ביחס לכך.

ייאמר מיד, מדובר בקביעות עובדתיות על סמך העדויות אשר נשמעו בפני בית המשפט קמא, ואין כל מקום לערעור על קביעות עובדתיות אלו. התשתית העובדתית אשר תפורט להלן, ואשר נקבעה בהכרעת הדין, היא הבסיס העובדתי לדיון בערעור זה.