ע"פ 3809/15 פלוני נ' מדינת ישראל

השופטת א' חיות:

           ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (השופטים ר' לורך, צ' דותן ו- ע' וינברג-נוטוביץ) מיום 19.4.2015 בתפ"ח 2955-07-14 אשר גזר על המערער 8 שנות מאסר בפועל, מאסרים מותנים וכן פיצוי לנפגעות בסך 40,000 ש"ח.

1. המערער הורשע על פי הודאתו בביצוע מעשים מגונים בבנותיה הקטינות של אשתו מקשרים זוגיים קודמים שניהלה (א' ילידת 1998 ו-ד' ילידת 1999, ולהלן: הקטינות) וכן ובתקיפת אשתו. על פי האישום הראשון, בין השנים 2006-2004 נהג המערער לגעת באיבר מינה של א' בעודה ישנה עם אמה במיטה ובשנת 2010 נכנס המערער לחדרה וליקק את איבר מינה. על פי האישום השני, בשנת 2014 נכנס המערער שיכור לחדרה של ד' בעודה ישנה ונגע באיבר מינה. כמו כן במהלך אותה שנה, במספר הזדמנויות, הפשיל המערער את בגדיה ותחתוניה של ד' וליקק את רגליה, ובהזדמנויות אחרות חיכך את איבר מינו באיבר מינה בעודו לבוש. על פי האישום השלישי בסוף חודש אפריל 2014 התפתח ויכוח בין המערער לבין אשתו על רקע כניסתו של המערער לחדרה של ד', במהלכו הצמיד המערער בקבוק וודקה לראשה של אשתו וכתוצאה מכך גרם לנפיחות בראשה.

2. הסדר הטיעון שהושג בין המערער למדינה לא כלל הסכמה לגבי רכיב העונש ולאחר שהורשע על פי הודאתו בעבירות המפורטות לעיל, הורה בית המשפט המחוזי על קבלת תסקיר מאת שירות המבחן בעניינו של המערער. בתסקיר שהוגש צוין כי המערער, גבר כבן 51, הוא אב לחמישה ילדים קטינים בגילאים 8-4 המשותפים לו ולאשתו וכן הוא מגדל עם אשתו את שתי הקטינות שהן, כאמור, בנותיה של אשתו מקשרים זוגיים קודמים. שירות המבחן עמד בתסקיר על אורח חייו השולי של המערער טרם מעצרו המתאפיין, בין היתר, בצריכת סמים והתמכרות לאלכוהול. כמו כן ציין שירות המבחן כי למערער עבר פלילי מכביד הכולל 14 הרשעות קודמות ובהן הרשעות בעבירות אלימות וכן הרשעות ישנות בעבירות מין. שירות המבחן ציין בתסקיר כי המערער וכן אשתו סבלו פגיעות מיניות בילדותם וכן צוין כי המערער ממעיט מחומרת מעשיו, אינו לוקח אחריות על מעשיו ועל הנזקים שנגרמו לקטינות בעטיים, ומציג עמדה קורבנית הנעדרת אמפתיה או בושה. עוד צוין כי ניכר שהמערער לוקה בעיוותי חשיבה ועמדות הגנתיות בעלות מאפיינים תוקפניים כלפי הקטינות ואשתו. מטעמים אלה סבר שירות המבחן כי קיימת רמת סיכון גבוהה להישנות עבירות מין ואלימות במשפחה מצד המערער, והמליץ להטיל עליו עונש מוחשי וברור.

3. בתסקיר נפגעות העבירה שהוגש לבית המשפט קמא עמד שירות המבחן על הבעיות השונות שמהן סובלת משפחתן של הקטינות ועל הנזקים הקשים שנגרמו להן כתוצאה ממעשי המערער. שירות המבחן ציין כי במשך שנים שמרו הקטינות בסוד את המעשים שביצע בהן המערער מחשש שחשיפת הדבר תביא לפירוק המשפחה, עד ש-א' החליטה לחשוף את סודה לאחר שהפנימה את הנזק הרב שגרם לה המערער במעשיו וכן לאחר שהתברר לה כי הוא פוגע מינית גם באחותה. על פי המתואר בתסקיר א' סובלת מתסמינים שונים של פוסט טראומה לצד רגשות אשם בגין "פירוק המשפחה" ואילו ד' נתונה בקונפליקט בלתי אפשרי שבמסגרתו היא אינה מדברת על קשייה ומזדהה עם המערער על מנת שלא לאבד את ביתה. לבסוף, ציין שירות המבחן כי הקטינות נתונות במבוי סתום שקשה לדעת אם תוכלנה להיחלץ ממנו וכי סיכוייהן להשתקם תלויים באמירה ברורה מצד בית המשפט ובהרחקתו של המערער מחייהן.

4. בגזר דינו מיום 19.4.2015 קבע בית המשפט קמא כי כל אחד מהאישומים בכתב האישום המתוקן עוסק בנפגעת אחרת ומהווה אירוע לעצמו. על כן סבר בית המשפט כי יש לקבוע מתחם עונש הולם לכל אישום בנפרד. בהתייחסו לאישומים כלפי הקטינות הדגיש בית המשפט קמא כי המערער ניצל את סמכותו ההורית כדי לבצע בקטינות מעשים מגונים חוזרים ונשנים לשם סיפוק יצריו, וכי מעשיו הסבו לקטינות פגיעה קשה. בית המשפט קמא הוסיף והדגיש כי המעשים המגונים ב-א' בוצעו לאורך שנים בעודה ילדה צעירה וכי המעשים המגונים ב-ד' בוצעו חרף תחינותיה כי יחדל ממעשיו. כמו כן, עמד בית המשפט על הנזקים הקשים שנגרמו לקטינות כתוצאה ממעשי המערער ועל הליך השיקום הממושך שיידרש להן כדי לבנות את חייהן מחדש. אשר לעבירות שיוחסו למערער באישום השלישי קבע בית המשפט קמא כי המערער פגע בשלמות גופה, בכבודה ובבטחונה של אשתו ואולם, כך נקבע, פגיעה זו אינה ברף הגבוה של עבירות התקיפה. בהתחשב בנסיבות ביצוען של העבירות כמתואר לעיל ובשים לב למדיניות הענישה הנוהגת במקרים דומים, קבע בית המשפט כי מתחם העונש ההולם ביחס לאישום הראשון והשני נע בין 4 ל-8 שנות מאסר בפועל לכל אישום, ואילו מתחם העונש ההולם בכל הנוגע לאישום השלישי נע בין מאסר על תנאי ל-3 חודשי מאסר בפועל.

5. בהטלת העונש ההולם התייחס בית המשפט קמא בצד החומרה לכך שהמערער מתקשה לקחת אחריות על מעשיו וכן לעברו הפלילי ובצד הקולה - לנסיבות חייו הקשות של המערער, אשר היה בעצמו קורבן לפגיעות מיניות, וכן לזמן שחלף מאז ביצוע העבירות. עוד נתן בית המשפט קמא את דעתו לכך שמהתסקירים שהוגשו עולה כי הרחקתו של המערער ממשפחתו נדרשת על מנת לסייע בשיקומן של הקטינות. אשר להודאתו של המערער באשמה קבע בית המשפט קמא כי יש לייחס לה משקל מופחת בנסיבות העניין נוכח העובדה שהיא באה מתוך תחושה של הקרבה מצידו ולא מתוך קבלת אחריות וחרטה.

           בהתחשב במכלול השיקולים הללו גזר בית המשפט המחוזי על המערער עונש מאסר בן 5 שנים בגין הרשעתו באישום הראשון ומאסר בן 4 שנים בגין הרשעתו באישום השני. כמו כן, הטיל עליו בית המשפט קמא עונש מאסר על תנאי בגין הרשעתו באישום השלישי והפעיל עונש מאסר מותנה בן 5 חודשים שנגזר על המערער בתיק אחר (ת"פ 21585-07-11). בית המשפט קמא הוסיף וקבע כי העונשים שהטיל ירוצו בחופף ובמצטבר כך שהמערער ירצה בסופו של יום 8 שנות מאסר בפועל. בנוסף על כך הטיל בית המשפט קמא על המערער תקופות שונות של מאסר על תנאי וחייב אותו לשלם לכל אחת מהקטינות פיצוי בסך 20,000 ש"ח.

           מכאן הערעור שלפנינו, המופנה כנגד עונש המאסר בפועל בלבד.

6. לטענת המערער, שגה בית המשפט בקבעו כי כל אחד מהאישומים בהם הורשע מהווה אירוע לעצמו ולשיטתו כל האישומים שפורטו בכתב האישום מהווים "מסכת משפחתית סבוכה ואחידה" אשר יש לקבוע בגינה מתחם ענישה אחד. עוד נטען כי עונש המאסר שגזר בית המשפט קמא מחמיר עימו יתר על המידה וסוטה באורח ניכר ממדיניות הענישה הנוהגת במקרים דומים. בנוסף על כך טוען המערער כי בית המשפט קמא לא נתן משקל מספיק לנסיבות חייו הקשות ולסיבות שהביאו אותו לביצוע העבירות ובהן התמכרותו הקשה לאלכוהול ולחומרים ממכרים נוספים. כמו כן טוען המערער כי בית המשפט קמא לא נתן משקל הולם לחלוף הזמן מאז ביצוע העבירות ולקשיים עמם מתמודדת משפחתו. לטענת המערער בית המשפט קמא שגה בקבעו כי היעדרותו של המערער מביתו לאורך שנות המאסר שנגזרו עליו לא תפגע באופן משמעותי במשפחתו ולשיטתו לא ניתן משקל מספיק לעובדה שהוא אב לילדים בעלי צרכים מיוחדים ובפרט לעובדה כי בתו בת החמש סובלת מפגיעה מוחית קשה וזקוקה לליווי צמוד בכל שעות היממה. לבסוף טוען המערער כי שגה בית המשפט בקבעו כי יש לתת משקל מופחת להודאתו, ולטענתו אף שהתקשה לבטא זאת בפני שירות המבחן, הוא לוקח אחריות מלאה על מעשיו ועל הנזקים שנגרמו לקטינות.