ע"פ 3706/15 נדאל טובאסי נ' מדינת ישראל

השופט ס' ג'ובראן:

1. לפנינו ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (השופטת ש' רנר) בת"פ 16329-01-13 מיום 15.4.2015, במסגרתו הושת על המערער עונש של 42 חודשי מאסר בפועל; 8 חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים שלא יעבור עבירה לפי סימן ז' לפרק י' לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין), או סיוע לעבירה זו; וחילוט מוניתו שנתפסה.

כתב האישום

2. המערער הורשע על יסוד הודאתו במסגרת הסדר טיעון בכתב אישום המתוקן בשנית, בשתי עבירות של סיוע לחטיפה לשם רצח או סחיטה, לפי סעיף 372 בצירוף סעיף 31 לחוק העונשין.

           בתקופה הרלבנטית לכתב האישום ובמהלך כשנתיים עובר להגשתו, התרחשו בסיני חטיפות של אזרחים סודנים ואריתראים על ידי כנופיות של בדואים, וזאת במטרה לסחוט כספים מבני משפחתם וחבריהם השוהים בישראל תמורת שחרורם (להלן: קרובי החטופים). החוטפים הוחזקו בתנאי שבי קשים ואוימו כי יוצאו להורג אם לא ישולמו דמי כופר עבורם. על פי עובדות האישום הראשון, בעקבות חטיפת אישה וגבר ודרישה לדמי כופר בסך 80,000 דולר, נשלח המערער – על ידי אדם המכונה "אבו אברהים" המתגורר בעזה (להלן: אבו אברהים) –  להיפגש עם קרוב של החטופים כדי לגבות ממנו את התשלום. במהלך חודש נובמבר 2012, המערער נפגש עם הקרוב בארבע הזדמנויות שונות וקיבל ממנו בכל פעם סך של 20,000 דולר, אותם העביר לאבו אברהים. על פי האישום השני, בעקבות חטיפת גבר ודרישה לדמי כופר בסך 40,000 דולר, המערער נפגש עם קרוב החטוף בשתי הזדמנויות שונות, וקיבל ממנו בפגישה הראשונה סך של 17,000 דולר אותם העביר לאבו אברהים; ובפגישה השנייה סך של 23,000 דולר אשר נתפסו עליו בעת מעצרו.

גזר הדין של בית המשפט המחוזי

3. ביום 15.4.2015 גזר בית המשפט המחוזי את דינו של המערער. בגזר דינו, בית המשפט עמד על הערך המוגן שנפגע מביצוע העבירה ועל מידת הפגיעה בו, על הנסיבות הקשורות בביצוע העבירה ועל מדיניות הענישה הראויה. תחילה, בית המשפט המחוזי קבע כי הערך המוגן העיקרי אשר נפגע מהמעשים הוא הערך העליון של חיי אדם, וכי ערך זה נפגע באופן מהותי. באשר לנסיבות הקשורות בביצוע העבירה, בית המשפט המחוזי התחשב בכך שהמערער לא היה שותף לתכנון שקדם לעבירה העיקרית; לא עמד בקשר ישיר עם החוטפים; ולא היה מודע לתכלית הכספים, אלא רק לאחר שבוצעו מצדו שתי העברות הכספים הראשונות, ומנגד כי יתר העברות הכספים בוצעו עת המערער היה מודע לתכליתן; וכי מדובר בסכומים גבוהים, אף שהרווח שהפיק מהסיוע לא היה גבוה. כן צוין כי נוכח מידת הפגיעה בקורבנות, גם נטילת חלק שולי במעשה היא חמורה. באשר למדיניות הענישה הנהוגה, בית המשפט המחוזי בחן את הענישה בעבירות שעניינן חטיפה לשם סחיטה וסיוע לחטיפה לשם סחיטה, אשר התקיימו בהן נסיבות דומות לעניין שלפנינו, וקבע כי מתחם העונש ההולם נע בין שנה ל-5 שנות מאסר בגין כל אישום. יצוין, כי אף שבית המשפט המחוזי קבע לכל אישום מתחם עונש נפרד, בית המשפט ראה לנכון לגזור על המערער עונש כולל.

4. בקביעת העונש המתאים למערער, בית המשפט המחוזי התייחס לנסיבותיו האישיות של המערער, שאינן קשורות לביצוע העבירה. בית המשפט המחוזי עמד על מצבו המשפחתי של המערער; גילו; עברו הפלילי הנקי והעובדה שעד כה קיים אורח חיים נורמטיבי; הודאתו במיוחס לו ולקיחת אחריות מצידו; והתרשמות שירות המבחן כי הוא חש חרטה רבה ובושה על מעשיו. עם זאת, בית המשפט המחוזי מצא כי המערער לא הונע מתוך מצוקה כלכלית או אחרת, אלא פעל מתוך אדישות לגורלם של החטופים. נוכח נסיבות אלה, בית המשפט המחוזי גזר את עונשו של המערער כמפורט בפסקה 1 לעיל.

תסקיר שירות המבחן