ע"פ 3490/13 סורי אבראהים נ' מדינת ישראל

השופט נ' הנדל:

           מונח בפנינו ערעור על פסק דינו של בית משפט המחוזי תל אביב-יפו בת"פ 2584-03-12 (מפי כב' השופט ע' מודריק). המערער, יליד 1976, הורשע לאחר שמיעת ראיות בעבירת הריגה, לפי סעיף 298 לחוק העונשין, התשל"ז-1977. בית משפט קמא גזר עליו 9 שנות מאסר בפועל, שנתיים מאסר על תנאי, ותשלום פיצוי בסך 40,000 ₪ לאשת המנוח.

רקע

1. להלן יפורטו העובדות הרלוונטיות, כפי שנקבעו בהכרעת הדין. בין המערער למנוח היה סכסוך ישן, ובמהלכו אף הוגשו למשטרה תלונות הדדיות. חודש לפני אירוע הדקירה התרחשה קטטה נוספת בין השניים. האירוע, נשוא ערעור זה, התרחש בשעות הערב. המערער יצא מביתו לקנות סיגריות, חמוש בסכין – כמנהגו. בעוברו על פני המנוח, ירק המערער לעברו, ובתגובה קיללו המנוח. התפתח ויכוח, והוחלפו קללות הדדיות. המערער המשיך לצעוד ברחוב. המנוח חזר אל הקיוסק שבבעלותו, ולקח משם מברג מסוג אלן. הוא החל ללכת אחרי המנוח, כשהמברג בידו. חברתו של המערער, שראתה את המתרחש מחלון דירתם צעקה לעברו את שמו. המערער הסתובב, וראה את המנוח מתקרב אליו.

           בין השניים התפתחה קטטה, שהחלה באופן מילולי, ובהמשך גלשה לאלימות פיזית. בשלב כלשהו במהלכה, שלף המערער את סכינו, ודקר את המנוח ארבע דקירות בפלג גופו העליון – לחיו השמאלית, תנוך אוזנו השמאלית, בצדו השמאלי של הצוואר, ובגוו של המנוח. שתי הדקירות האחרונות היו קטלניות, והמנוח חזר לפתח הקיוסק, שם התמוטט, ולאחר מכן מת מפצעיו. ליד גופתו נמצא המברג אותו נקבע שאחז בידו. המערער ברח לאזור הצפון, שם התחבא מהמשטרה חמישה ימים. גם חברתו נסעה צפונה, ונעצרה כמה ימים לאחר מכן. באותו יום התקשר סניגורו של המערער וביקש להסגירו למשטרה, וכך קרה. המערער שמר על זכות השתיקה בימי החקירה הראשונים, אולם לאחריהם הודה כי דקר את המנוח, וכי את הסכין ובגדיו מלאי הדם זרק לים.

2. בית משפט קמא בחן את עדויות המערער, חברתו, ועובר אורח שנכח במקום. הוא קבע כי גרסתו של המערער וחברתו, לפיה המנוח רץ לכיוון המערער כשהמברג אחוז בידו המונפת, וכי הם התגוששו כשידי שניהם אחוזות באוויר - אינה אמינה. בנוסף, נקבע כי החתך בכף יד ימינו של המערער, שנמצא בין האגודל לאצבע, לא נוצר מהמברג שהחזיק המנוח בידו.

           בית משפט גם הבהיר מדוע לא מצא את עדות המערער וחברתו אמינות. לדבריו, חברתו של המערער לא הסכימה לשתף פעולה עם המשטרה בתחילת החקירה, ורק בהמשכה, לאחר שנסעה לצפון, שם הסתתר המערער, החלה לשתף פעולה. כמו כן, גרסתה עברה שינוי מהותי, שגם הוא אינו תורם לאמינות דבריה. לא רק זאת, אלא שנקבע כי דבריה, על כך שעזבה את החלון בו צפתה באירוע ממש בתחילתו – אינם מתקבלים על הדעת, וכי עדותה נסתרת בכמה נקודות מהותיות מדבריו של עובר האורח שצפה במקרה, שאינו קשור לאף אחד מן הצדדים. סתירות נוספות נתגלו בתוכן הדברים – כגון יכולתו של המערער לשלוף את הסכין בזמן שלטענתו היו שתי ידיו לפותות באחיזתו של המנוח, שהיה "כפול ממנו בגודלו", או צורת החזקת המברג, שאינה אפשרית בהתאם לצורת המברג שנמצא בסמוך לגופת המנוח. גם בריחתו של המערער מזירת האירוע מיד לאחר קרות הדברים נזקפה לרעתו.