ע"פ 34851-03-14 עזרא נ' מדינת ישראל

הערה: טיעוני ב"כ הצדדים בערעור זה נשמעו בפני הרכב עם כבוד השופט ראובן שמיע ז"ל ולאחר פטירתו הפתאומית הצטרף למותב כבוד השופט משה בר-עם יבל"א. בהסכמת ב"כ הצדדים, פסק הדין ניתן ללא דיון נוסף.

השופט משה יועד הכהן

1.לפנינו ערעורו של המערער (המערער בע"פ 34851-03-14 (להלן: "המערער")) וערעור המדינה (המערערת בע"פ 30907-03-14 – להלן: "המשיבה" או "המדינה") על הכרעת דינו של בית משפט השלום בת"פ 40102-06-10 (כב' השופט אלכסנדר רון), מיום 12.2.12 ועל הכרעת דינו של בית משפט השלום בת"פ 31579-11-11 (כב' השופטת חנה מרים לומפ) מיום 27.5.13. בנוסף, מערערים הצדדים על גזר הדין אשר ניתן בת"פ 40102-06-10, ביום 2.2.14, על ידי השופט אלכסנדר רון, לאחר איחוד התיקים.

2.במסגרת ת"פ 40102-06-10 (הכרעת דינו של השופט רון – להלן: "התיק הראשון") הורשע המערער בעבירות של רישום מאגר מידע ושימוש בו, עבירה לפי סעיף 8(א) לחוק הגנת הפרטיות, התשמ"א-1981 (להלן: "חוק הגנת הפרטיות"); בעבירה של ניסיון לקבלת דבר במרמה, עבירה לפי סעיף 415 רישא לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין") בצירוף סעיף 25 לחוק העונשין; ובעבירה של קבלת דבר במרמה, עבירה לפי סעיף 415 רישא לחוק העונשין. במסגרת הכרעת הדין, זיכה כב' השופט רון את המערער מהאישום המייחס לו עבירות של חדירה לחומר מחשב שלא כדין, עבירות לפי סעיף 4 לחוק המחשבים, התשנ"ה– 1995 (להלן: "חוק המחשבים"). ומעבירה נוספת של ניסיון חדירה לחומר מחשב שלא כדין.

3.במסגרת ת"פ 31579-11-11 (פסק דינה של כב' השופטת חנה מרים לומפ (להלן: "התיק השני")) הורשע המערער על סמך הודאתו בעובדות כתב אישום מתוקן, בעבירה של רישום מאגר מידע ושימוש בו, לפי סעיף 8(א) לחוק הגנת הפרטיות; בעבירה של ניסיון להונאה בכרטיס חיוב בנסיבות מחמירות לפי סעיף 17 לחוק כרטיסי חיוב, התשמ"ו–1986 (להלן: "חוק כרטיסי חיוב"), בצירוף סעיף 25 לחוק העונשין; בעבירה של הונאה בכרטיס חיוב בנסיבות מחמירות, עבירה לפי סעיף 17 לחוק כרטיסי חיוב; ובעבירה של חדירה לחומר מחשב כדי לעבור עבירה אחרת, עבירה לפי סעיף 5 לחוק המחשבים.

4.בגין העבירות המפורטות לעיל, נגזרו על המערער העונשים הבאים: 4 חודשי מאסר בפועל שירוצו בעבודות שירות; 6 חודשי מאסר על תנאי למשך שנתיים; פיצוי ל-3 מתלוננים בסך כולל של 6,750 ₪; וקנס בסך 2,250 ₪.

רקע והליכים

5.על פי עובדות כתב האישום המתוקן אשר הוגש כנגד המערער (בתיק הראשון), עסק המערער בזמן ביצוע העבירות בתיווך עסקאות המרת מטבע ברשת האינטרנט. במסגרת עיסוקו, הכיר המערער אדם אשר העביר לו קובץ מחשב המכיל נתונים של אנשים שונים ממספר מדינות (להלן: "הקובץ"). בין השאר הכיל הקובץ פרטי כרטיסי אשראי, מספרי חשבונות בנק וכן קודי גישה וסיסמאות לחשבונות אלה. על פי האישום הראשון בכתב האישום, במעשיו אלה החזיק המערער ברשותו וניהל מאגר מידע בניגוד לחוק הגנת הפרטיות. על פי האישום השני בכתב האישום, ביום 5.1.08 ניסה המערער להעביר לחשבונו סך של 30 דולרים מחשבון בנק שאת פרטיו איתר בקובץ. במהלך ביצוע העברת הכסף נתקל המערער בדרישה לזיהוי קולי ולכן לא ביצע את העברת הכסף. על פי האישום השלישי בכתב האישום, ביום 19.1.08 פרץ המערער באמצאות המידע שבקובץ לחשבון הבנק של ל.ו. לאחר שחדר המערער לחשבון, שילם המערער "הודעת תשלום קנס" שהיה עליו לשלם בסכום של 750 ₪. על פי האישום הרביעי, באותו יום, חדר המערער חמש פעמים למספר חשבונות בנק באמצעות שימוש במידע שבקובץ, וניסה לחדור לחשבון נוסף.

6.ביום 5.5.11 הודה המערער בעובדות כתב האישום המתוקן, ובעבירות הרכוש המיוחסות לו באישומים השני והשלישי תוך שהוא מסייג את הודאתו ומבהיר כי ה"קובץ" לא הועבר לו במסגרת עיסוקו כמתווך עסקאות מטבע או במסגרת כל עיסוק אחר וכי לטעמו אין בהחזקתו משום עבירה של רישום מאגר מידע ושימוש בו. בנוסף, טען המערער, כי העובדות המתוארות באישום הרביעי אינן מלמדות על ביצוע עבירות של "חדירה שלא כדין לחומר מחשב", עבירות לפי סעיף 4 לחוק המחשבים - כפי שיוחסו לו בכתב האישום.