ע"פ 3436/14 פלוני נגד מדינת ישראל ואח'

השופט צ' זילברטל:

          ערעור על גזר דינו מיום 30.4.2014 של בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט מ' גלעד) בת"פ 1313-12-13, בגדרו הושת על המערער עונשים של 24 חודשי מאסר בפועל; 24 חודשי מאסר על תנאי, לבל יבצע במשך שלוש שנים כל עבירת אלימות מסוג פשע; 12 חודשי מאסר על תנאי, לבל יבצע במשך שלוש שנים כל עבירת אלימות מסוג עוון; ופיצוי כספי בסך של 100,000 ש"ח לנפגע העבירה.

הרקע לערעור

1. ביום 5.2.2014 הורשע המערער, על-יסוד הודאתו, בעבירה של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות לפי סעיף 333 בצירוף סעיף 335(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק). על פי כתב האישום המתוקן, שבעובדותיו הודה המערער, בתאריך 3.9.2013 עבדו המערער ואלמוני (להלן: המתלונן) בהנחת קו ביוב. בסביבות השעה 15:00 התגלע בין השניים ויכוח מילולי שהתפתח לעימות פיזי כאשר המתלונן היכה את המערער באגרופו ופצע את שפתו. לאחר שנפצע, התרחק המערער מהמתלונן, הצטייד בצינור ברזל ששימש אותו בעבודתו ושב ופנה לעברו של המתלונן. אחיו של המתלונן, שנכח במקום, הפריד בין שני הניצים, לקח את מוט הברזל מידיו של המערער והכריחו להתרחק בשנית מהמקום. בשלב זה, נטל המתלונן את מוט הברזל שהוצא מידיו של המערער ואילו המערער הצטייד במוט ברזל אחר, במשקל 3.7 ק"ג, וחזר לזירת העימות. השניים החלו לרוץ זה לעברו של זה, כשהם אוחזים במוטות הברזל. עם התקרבו למתלונן, הכה המערער מכה אחת בראשו של המתלונן, אשר נפל ואיבד את הכרתו.

2. כתוצאה ממעשי המערער נגרמה למתלונן חבלת ראש קשה, בגינה עבר ניתוח בראשו ואושפז בבית חולים למשך חודש. מבית החולים הועבר המתלונן למרכז שיקום בבית החולים לוינשטיין. המתלונן, שסבל מפגיעה מוחית ומאובדן זיכרון, התנייד בעת שהותו בשיקום בכיסא גלגלים כשהוא מונשם דרך צינור הנשמה. על-פי תסקיר נפגע העבירה שהוגש לבית המשפט המחוזי, המתלונן אינו עובד מאז המקרה, ועדיין ניכרים אצלו אותות הלם וטראומה. עוד צוין, כי המתלונן נעזר בטיפולי פיזיותרפיה ואינו יציב בהליכתו, מלווים אותו חששות וכאבי ראש, הוא נמנע מקשרים חברתיים, סובל מסימפטומים פוסט-טראומתיים וקיים חוסר וודאות לגבי יכולתו להתאושש ולהשתקם.

3. עובר למתן גזר הדין הגיש שירות המבחן תסקיר בעניינו של המערער. על-פי המצוין בתסקיר, המערער בן 22, מאורס, גדל במשפחה נורמטיבית. המערער הודה במעשיו וקיבל עליהם אחריות, אך טען כי האירוע נבע מתוקפנותו של המתלונן. שירות המבחן התרשם כי מדובר בצעיר המנהל אורח חיים נורמטיבי, אך מתאפיין בשמרנות ובתוקפנות מסוימת. עוד נכתב, כי הערכת הסיכוי להישנות התנהגות אלימה אצל המערער נעה בין סיכוי נמוך לבינוני.

4. בית המשפט המחוזי עמד בגזר דינו על נסיבות העבירה שיש בהן כדי להביא להחמרה בענישה ובהן, הנזק החמור שנגרם למתלונן מהאירוע והסכנה הרבה הכרוכה בחבלה באזור הראש. מנגד, כנסיבה לקולא צוינה תרומתו של המתלונן לאירוע האלימות שהתבטאה בהרמת מוט הברזל לאחר שקודם לכן הוצא מידיו של המערער וריצה לכיוונו עם המוט. נוכח האמור, קבע בית המשפט כי מתחם הענישה ההולם בעניינו של המערער נע בין שנתיים לארבע שנות מאסר בפועל. בבואו לקבוע את עונשו של המערער בתוך מתחם הענישה ייחס בית המשפט משקל לסיוע שהעניק המערער למתלונן לאחר איבוד ההכרה, לשיתוף הפעולה עם הרשויות ולעברו הנקי. לאחר שאיזן בין השיקולים השונים, גזר בית המשפט על המערער את העונשים המפורטים לעיל.

הערעור

5. בערעור שהוגש על חומרת העונש טוען המערער, כי שגה בית המשפט כאשר הטיל על המערער עונש מאסר ארוך ומשמעותי וכי לא ייחס את המשקל הראוי לנסיבות האישיות של המערער ולנסיבות המקרה. לגישתו, היה על בית המשפט להעדיף את אפשרות השיקום על פני שיקולי גמול, וזאת בעיקר נוכח עברו הנקי של המערער. עוד טוען המערער, כי שגה בית המשפט כאשר דחה את המלצות שירות המבחן בעניינו, אשר קבעו כי יש להימנע ממאסר ומחשיפת המערער לסיכון ולגורמים העבריינים הכרוכים בכך. המערער הוסיף שלאחר המקרה לקתה אמו במחלה קשה. לעניין הפיצוי טוען המערער, כי סכום הפיצוי שנקבע אינו מבוסס על תיעוד רפואי או הערכת נזק אלא על אמירות בעלמא בתסקיר הקורבן, וכי ראוי שסוגיית הפיצוי למתלונן תידון בהליך אזרחי שם יוערך ויחושב הנזק ולא ייקבע רק על דרך האומדן. יתרה מזאת, לטענת המערער המתלונן חזר לשגרה והוא אף נצפה כשהוא עובד ומתהלך בכוחות עצמו.