ע"פ 3425/15 ט' נ' מדינת ישראל

השופט ס' ג'ובראן:

1. לפנינו ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (השופט ד' פיש) בת"פ 35409-08-14 מיום 2.4.2015, במסגרתו הושת על המערערת עונש של 12 חודשי מאסר בניכוי ימי מעצרה וששה חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים, שלא תעבור עבירת אלימות מסוג פשע.

כתב האישום המתוקן

2. המערערת הורשעה על יסוד הודאתה במסגרת הסדר טיעון בעובדות כתב אישום מתוקן, בביצוע שתי עבירות של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, לפי סעיפים 333 ו-335(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977.
3. על פי עובדות כתב האישום המתוקן, המערערת התגוררה עם בעלה (להלן: המתלונן) ובתם המשותפת (להלן: המתלוננת). ביום 13.8.2014, בסמוך לשעה 2:30 ולאחר שהמערערת ששתתה משקה אלכוהולי, היא נכנסה לחדרו של המתלונן וניסתה לתקוף אותו. המתלונן נאבק בה, והמתלוננת אשר שמעה רעשים, נכנסה לחדר והחלה להיאבק במערערת גם כן. המאבק התגלגל למטבח, שם נטלה המערערת סכין גדולה וניסתה לדקור את המתלוננת בגופה. כניסיון להגן על עצמה בידה, נגרם למתלוננת חתך עמוק של 3-2 ס"מ באמת יד שמאל. משהמתלונן הבחין בפציעת המתלוננת הוא חילץ את הסכין מידה והשליכה לרצפה. בזמן שהמתלונן סייע למתלוננת לעצור את הדימום, המערערת זרקה עליו חפצים שונים, בין היתר חפץ כבד שפגע בראשו וגרם לו חבלה חמורה. לאחר מכן, המערערת נטלה סכין נוספת ודקרה את המתלונן פעמיים בגב העליון ובכתף הימנית, מה שגרם לו חתך עמוק בקרקפת ושני פצעי דקירה בגב העליון. כתוצאה ממעשי המערערת המתלוננת נזקקה לטיפול רפואי, ובין היתר, בוצעה תפירה של החתך עם סיכות בהרדמה מקומית. כמו כן, המתלונן נזקק לטיפול רפואי ולאשפוז, בוצעה סגירה של הפצעים בסיכות והוא נצטווה לנוח למשך עשרה ימים.

גזר דינו של בית המשפט המחוזי

4. בית המשפט המחוזי התייחס לתסקירי שירות המבחן שהוגשו בעניין המערערת. מהתסקיר עולה כי המערערת בת 58, נשואה עם שני ילדים בוגרים ובעלת 19 שנות לימוד עם התמחות בתחום האדריכלות והשחזור. צוין כי עקב התפרצות מחלת נפש אצל בתה, נפלטה המערערת ממעגל התעסוקה בשנת 2013 מפאת הצורך לטפל בה. עוד צוין, כי החל מחודש נובמבר 2014, המערערת שוהה בקהילה טיפולית לנשים מכורות – "מבט נשי" – כחלופת מעצר. דווח כי המערערת אובחנה כמי שסובלת מבעיית התמכרות לאלכוהול, וכמי שזקוקה לטיפול אינטנסיבי בתחום זה. כן תואר, כי המערערת הביעה אמביוולנטיות ביחס להליך השיקומי.
5. שירות המבחן התרשם כי המערערת מתקשה לקבל אחריות על מעשיה, זאת בטענה כי היא אינה זוכרת את האירוע, ובניסיון להשליך את האחריות על גורמים חיצוניים. עוד התרשם שירות המבחן, כי חלה נסיגה ביכולתה של המערערת לתפקד באופן יציב במסגרות, על אף שהיא לא מאופיינת בקוויי אישיות אלימים או עבריינים קבועים.
6. לבסוף ציין שירות המבחן, כי מהמערערת עולה רמת סיכון בינונית, וכי מוכנותה להמשיך בטיפול מונעת משיקולי רווח והפסד, ולא מהכרה בצורך בטיפול. על כל האמור, המליץ שירות המבחן על העמדת המערערת במבחן למשך 18 חודשים, זאת ללא הטלת ענישה קונקרטית כדוגמת עונש מאסר בעבודות שירות או צו שירות לתועלת הציבור, בשל חשש שהם יובילו לנשירתה מהתכנית הטיפולית.
7. בית המשפט המחוזי קבע כי הערכים החברתיים שנפגעו הם שלמות הגוף ושלום הציבור בכלל, ובפרט בתוך המשפחה, וכן ההגנה על חלשים וחסרי ישע מפני ביצוע מעשי אלימות בהם על ידי האחראים עליהם. נקבע כי מידת הפגיעה הייתה בינונית לכל הפחות, בעוד שנעשה שימוש בנשק קר ורק במזל לא נגרמו נזקים קשים. בית המשפט ציין את הפסיקה שאוזכרה על ידי הצדדים, וקבע כי מתחם העונש ההולם נע בין תשעה חודשי מאסר בפועל לבין שלוש שנות מאסר.
8. אשר לנסיבות שאינן קשורות לביצוע העבירה, שקל בית המשפט המחוזי לזכותה את גילה המבוגר, ואת העובדה שהיא לא הסתבכה קודם לאירוע בפלילים. כן שקל בית המשפט את העובדה שהמערערת לא נטלה אחריות מלאה על האירוע והיא נוטה להשליך את האחריות על גורמים אחרים. בית המשפט ציין כי נראה שההזדמנות שניתנה למערערת בתכנית הטיפולית לא נוצלה עד תום על ידה, למרות שחלפו כחמישה חודשים מאז תחילתה. עוד התייחס בית המשפט לממצאי התסקיר, בקובעו כי אין להסיק ממנו שהמערערת השתקמה.
9. זאת ועוד, בית המשפט המחוזי התייחס לעניין יחסו של המשפט הפלילי לענישת נשים שביצעו עבירות אלימות, וקבע כי הוא לא מוצא רלוונטיות במקרה הנדון לעובדה שמבצעת העבירות היא אישה. משכך צוין, כי לא ניתן להסביר את המלצת שירות המבחן אלא על ידי כך שהתסקיר מגלה גישה מקלה יתר על המידה כלפי המערערת, לאור זהותה המגדרית. על כן, גזר בית המשפט המחוזי את דינה של המערערת כאמור לעיל.

הערעור

5. המערערת טוענת כי מתחם העונש ההולם שנקבע בעניינה הינו מחמיר יתר על המידה. לשיטתה, עיון בפסיקה מעלה כי במקרים דומים בחומרתם ובנסיבות ביצועם המיוחדות, ואף במקרים חמורים יותר, בתי המשפט נהגו להימנע מהשתת עונש מאסר בפועל. כן טוענת המערערת, כי מתקיימות בעניינה מרבית הנסיבות לקולה שעל בית המשפט לקחת בחשבון בעת הוא קובע מתחם עונש הולם, והן: עירוב של משקאות אלכוהוליים עם כדורי שינה שהיא נוטלת; מצוקתה הנפשית של המערערת בעת ביצוע העבירה; וקרבתה לסייג לאחריות פלילית.
6. עוד בטענות המערערת, בית המשפט המחוזי שגה בכך שלא חרג לקולה ממתחם הענישה. המערערת חוזרת על ממצאי התסקיר שנערך בעניינה, בדגש על כך שנמצא כי סיכויי ההצלחה שלה טובים, וכי היא מגלה היענות חיובית לגורמים המטפלים. לשיטת המערערת, הפרשנות שנתן בית המשפט המחוזי לאמור בתסקיר היא שגויה במספר רבדים: ראשית טוענת המערערת, כי הקביעה שהיא לא השלימה את תהליך הגמילה למרות שחלפו חמישה חודשים, מתעלמת מכך שמשך התכנית הטיפולית הוא שנה שלמה; שנית היא טוענת, כי לעניין הקביעה שהיא מגלה יחס אמביוולנטי כלפי הטיפול, גם עובדה זו נובעת מהשלב ההתחלתי בו היא נמצאת בטיפול; שלישית ואחרונה טוענת המערערת, כי נטילת האחריות החלקית מצדה, אשר בית המשפט המחוזי ייחס לה נופך של חומרה, נובעת מהקושי שלה לזכור את אירועי אותו ערב. לסיכום מציינת המערערת כי לאורך כל התסקיר שזורה נכונותה להמשיך ולהשלים את הטיפול שהחלה, וסיכוייה לעשות כן הם גבוהים, ככל שתינתן לה ההזדמנות.