ע"פ 3387-04-15 ועדה מקומית לתכנון הגליל המזרחי נ' מוקטרן

1.זהו ערעור על קולת העונשים שהוטלו על המשיב, לאחר שהורשע בבניה ובשימוש ללא היתר, של בניין למגורים, בן שתי קומות, ששטחו הכולל כ - 200 מ"ר, (להלן: "המבנה"), תוך הפרת צו מנהלי שהורה לו להפסיק את הבניה.

2.המשיב הורשע, על פי בהודאתו, בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום, לפיהן, ביצע בשלהי שנת 2012 עבודות לבניית שלד של המבנה, ללא היתר. הבניה נתגלתה בתחילתה, ולכן הוצא לו צו מנהלי להפסקת הבניה, אך למרות זאת, המשיך המשיב בבניה, תוך הפרת הצו, והוא עושה שימוש ללא היתר במבנה. על סמך עובדות אלה הורשע המשיב בבניה ובשימוש, הטעונים היתר, ללא היתר ובהפרת צו מנהלי, עבירה לפי סעיף 237 לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965 (להלן: "חוק התכנון והבניה").

3.בית המשפט קמא גזר על המשיב עונשים שכללו: קנס בסך של 20,000 ₪ או 50 ימי מאסר תמורתו, הוא חויב לחתום על התחייבות בסך 20,000 ₪, להימנע מלבצע עבירה, ולשלם כפל אגרה חלקי בסך 7,000 ₪. בנוסף, הוצא צו הפסקת בנייה, צו מניעת פעולות וצו איסור שימוש, במבנה הבלתי חוקי, שנכנסו לתוקפם, מיד עם מתן גזר הדין.

4.במסגרת הערעור מבקשת המערערת, הוועדה המקומית לתכנון ובניה גליל מזרחי להתערב בעונשים שהוטלו על המשיב, ולהחמיר בהם, בכל הנוגע לגובה הקנס, גובה ההתחייבות והחיוב החלקי בכפל אגרה בלבד, בהיותם קלים יתר על המידה. המערערת מבקשת בנוסף, לקבוע כי בית המשפט קמא שגה כאשר נמנע מהטלת מאסר על תנאי, ולא הורה על הריסת המבנה.

5.באת כוח המשיב עתרה לדחיית הערעור, הדגישה את הנסיבות בהן בוצעו העבירות, על רקע מחלוקת קניינית על רשות מקרקעי ישראל ואת הנסיבות האישיות והמצוקה אליה נקלע המשיב. בנוסף, הפנתה לפסיקה ממנה ביקשה ללמוד, כי בית המשפט קמא לא הקל עם המשיב במידה המצדיקה התערבות ערכאת הערעור.

דיון והכרעה:

6.עיון בגזר הדין של בית המשפט קמא, מגלה כי נפלו בו טעויות, המחייבות התערבות ערכאת הערעור. ראשית, בפתח גזר הדין, תוארו העובדות והעבירות בהן הורשע המשיב, ומהן הושמטו העובדות העוסקות בהפרת הצו והעבירה הרלוונטית (הגם שבסופו של גזר הדין צוין כי העבירות בוצעו תוך הפרת הצו). כן, לא נקבע מתחם העונש ההולם (להבדיל מטווח הענישה הנוהגת) ואין בגזר הדין גם התייחסות מפורטת לנסיבות הקשורות בביצוע העבירות, כאחד השיקולים לקביעת המתחם.

7.בגזר הדין קבע בית המשפט קמא, בהתאם למתווה תיקון 113 לחוק העונשין, התשל"ז-1977, את מתחם העונש ההולם למעשי העבירה שביצע המשיב, יש לקבוע בהתאם לעקרון המנחה שהוא עקרון ההלימה, בהתחשב בערך החברתי שנפגע מביצוע העבירה ומידת הפגיעה בו, במדיניות הענישה הנהוגה ובנסיבות הקשורות בביצוע העבירה.

בהתייחסו לפגיעה בערך המוגן, ציין בית המשפט קמא כי מדובר בעבירה חמורה הפוגעת באינטרס הציבורי בכללותו, ויוצרת עובדות בשטח, תוך התעלמות מן הדרישה להשיג היתר כדין. הדבר פוגע גם באמון הציבור במערכת החוק ובוועדות התכנון והבניה, הפועלות מכוחו לקביעת מצב תכנוני, תוך בחינת העבודה המתבקשת והנהגת יחס שווה לציבור כולו.

8.בענייננו, נוסף על הערכים שפורטו בגזר הדין, יש לקחת בחשבון את הערך המוגן באמצעות העבירה של הפרת צו, שנועד למנוע את הבניה בעודה באיבה, דהיינו ערך כיבוד החוק ושמירה על שלטון החוק. מידת הפגיעה בערך זה, כאשר מדובר בהפרת צו חוקי, נמצאת ברף הגבוה של החומרה.

9.בהתייחסו למדיניות הענישה, קבע בית המשפט קמא כי על פי הפסיקה יש להחמיר עם נאשמים בעבירות על חוקי התכנון והבניה, העביר מסר, שלפיו אל לו לציבור לקחת את החוק לידיים על ידי בניה לא חוקית. עוד נקבע כי המדובר בעבירה נפוצה ושכיחה, אשר נפסק כבר לא אחת כי נדרשת לגביה מדיניות ענישה מרתיעה ומחמירה אשר תביא להגשמת מטרות חוק התכנון והבניה ולהפסקת הזלזול בחובות הקבועות בו.

לאחר בחינת מדיניות הענישה הנוהגת הסיק בית המשפט קמא כי במקרים דומים הוטל על נאשמים עונש הנע בין אלפי שקלים ועד עשרות אלפי שקלים, כאשר מדובר בבניה בהיקף נרחב, לצד חיוב אפשרי בתשלום כפל אגרה או חלק ממנו, הטלת התחייבות, ומתן צו הריסה נדחה.

ככל הנראה, גם מדיניות זו, אליה התייחס בית המשפט קמא, עוסקת בעבירה של בניה בלתי חוקית ושימוש ללא היתר, ולא בעבירות כאלה המבוצעות תוך הפרת צו הפסקה. יתרה מכך, כבר נפסק כי מדיניות הענישה היא רק אחד השיקולים בקביעת המתחם וטווח הענישה הנוהגת איננו זהה למונח מתחם העונש ההולם שהוא" אמת-מידה נורמטיבית, המשקללת את הערך החברתי שנפגע כתוצאה מן העבירה, מדיניות הענישה הנהוגה ביחס לעבירה זו ונסיבות ביצועה" (ע"פ1323/13 ‏ חסן נ' מדינת ישראל, (13.5.13)).

10.לצורך קביעת המתחם, היה על בית המשפט קמא להתייחס לנסיבות הקשורות בביצוע העבירות: היקף הבניה, המשכה בניגוד לצו הפסקה מנהלי, והעובדה שהבניה נעשתה למרות שאין למשיב זכויות מוכרות בקרקע והוא מצוי בסכסוך קנייני עם רשות מקרקעי ישראל, בבחינת הצבת עובדה מוגמרת הן בפני רשויות התכנון והן בפני הבעלים הרשום.