ע"פ 3258/16

השופט א' שהם:                                                                                                                                                                                        

1. זהו ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע, בת"פ 36555-01-15, שניתן ביום 7.3.2016, על ידי כבוד השופט י' עדן.

2. המערער הורשע, לאחר ניהול משפט הוכחות סביב נסיבות ביצוע העבירה, בעבירה של הפקרה לאחר פגיעה, לפי סעיף 64א(ג) לפקודת התעבורה [נוסח חדש] (להלן:פקודת התעבורה). בעקבות הרשעתו בדין, נגזרו על המערער העונשים כדלקמן: 15 חודשי מאסר לריצוי בפועל, בניכוי ימי מעצרו, מיום 14.1.2015 ועד ליום 21.1.2015; 9 חודשי מאסר על תנאי לבל יעבור, בתוך 3 שנים ממועד שחרורו מהמאסר, את העבירה שבה הורשע; המערער חויב בתשלום פיצויים בסך 10,000 ש"ח לנפגע העבירה; ורישיון הנהיגה של המערער נפסל לתקופה של 5 שנים, מיום שחרורו מריצוי עונש המאסר.

           המערער אינו משלים עם תקופת המאסר שנגזרה עליו, ומכאן הערעור שלפנינו. יצוין, כי בהסכמת המשיבה עוכב ביצוע עונש המאסר שהושת על המערער, עד להכרעה בערעורו (החלטת השופט י' עמית, מיום 19.4.2016).

העובדות שנקבעו על ידי בית משפט קמא

3. ביום 13.1.2014, בסמוך לשעה 22:50, נהג המערער ברכב משא סגור מסוג איסוזו, ברח' אברהם אבינו בבאר שבע.  תוך כדי נסיעה, הגיע המערער לקרבת בית מס' 33 ברחוב זה, ובאותה שעה יצא לברנטיי טאירוב, שהיה רכוב על אופניו (להלן: הנפגע), מבין שתי מכוניות חונות, ונכנס לכביש. בשלב זה, פגעה משאיתו של המערער בצד שמאל של האופניים, הנפגע נפל על הכביש, כשהאופניים בין רגליו, ונגרמו לו חבלות קשות שכללו: פגיעה בארובת העין שהביאה לאובדן הראיה בעין ימין, וקרעים עמוקים בראש. הנפגע הוטל על הכביש כשהוא מחוסר הכרה ומדמם. עד כאן העובדות שאינן שנויות במחלוקת, ומכאן ואילך נדרש בית משפט קמא לקבוע את שהתרחש בזירת התאונה. לאחר שמיעת ראיות, קבע בית משפט קמא כי לאחר התאונה המשיך המערער בנסיעה, ועצר את משאיתו בקרבת מקום. לאחר מכן, ניגש המערער אל מקום התאונה והבחין בנפגע כשהוא שוכב על הכביש, וחבול בכל חלקי גופו. בשלב זה, שמע המערער קריאה של מספר אנשים, שהתקבצו סביב הנפגע, להתקשר אל כוחות ההצלה ולהזמינם, ואו אז עזב המערער את המקום. בית משפט קמא קבע, כי בהתנהגותו זו, המערער "הפקיר את הנפגע, לא עמד על תוצאות התאונה, לא הזעיק עזרה, וגם לא שמע כי מי מהנוכחים במקום, בפועל מזעיק עזרה" (פסקה 12 להכרעת דינו של בית משפט קמא). בית משפט קמא ציין עוד, כי המערער עזב את המקום "לפני שהגיעו כוחות ההצלה". בהמשך, חזר המערער אל המשאית ונהג בה כ-600 מטר, עד שהחנה אותה בחניית עפר בקרבת מקום. לאחר זאת, המערער הלך ברגל לביתו, ובשלב כלשהו הודיע למעסיקו על היותו מעורב בתאונה, ובסיוע המעסיק הסגיר עצמו המערער למשטרה, בתאריך 14.1.2015 לפנות בוקר. הנפגע פונה לבית החולים "סורוקה", באמצעות אמבולנס של מד"א שהוזעק על ידי עוברי אורח, ואושפז בבית החולים לתקופה ממושכת.

גזר דינו של בית משפט קמא

4. לצורך קביעת מתחם העונש ההולם, עמד בית משפט קמא על הערכים שנפגעו כתוצאה ממעשיו של המערער, וביניהם: שמירה על שלמות גופו של אדם; החובה המוסרית והחברתית המוטלת על הפרטים בחברה, משהם מעורבים בתאונת דרכים; הקלה על רשויות אכיפת החוק בבירור האחריות לתאונה; ושמירה על הסדר הציבורי ושלטון החוק.

           לאחר מכן, סקר בית משפט קמא את רמת הענישה הנוהגת, בעבירה של הפקרה לאחר פגיעה, בלא עבירות נלוות. סקירת פסיקתו של משפט זה העלתה, כי הוטלו, ככלל, עונשי מאסר לריצוי בפועל, כאשר במרבית המקרים נגזרו עונשי מאסר לתקופה של 20 חודשים ומעלה. בהתייחס לנסיבות ביצוע העבירה, ציין בית משפט קמא כי המערער אינו מואשם בעצם קרות התאונה, והוא אף ניגש אל הפצוע, אך "לא ממש" עמד על תוצאות התאונה, לא הזעיק עזרה, ועזב את המקום. עם זאת, המערער ראה כי אזרחים ניגשים אל הפצוע, ואף ייתכן שהוא "שמע את הקריאה של האחד לאחרת להזעיק עזרה". במצב דברים זה, ובהינתן העובדה כי לא יוחסו למערער עבירות נלוות, קבע בית משפט קמא כי מתחם הענישה ינוע בין 12 ל-48 חודשי מאסר לריצוי בפועל.