ע"פ 3196/16, רוביל טספאנס נ' מדינת ישראל ואח'

השופט ס' ג'ובראן: 

1. לפנינו ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (השופטת ג' שלו) בת"פ 56420-10-13 מיום 1.3.2016, במסגרתו הושת על המערער עונש של 22 חודשי מאסר בפועל; 12 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים שלא יעבור עבירה מהעבירות בהן הורשע, או כל עבירת מין; ופיצוי למתלוננת בסך 15,000 ש"ח.

כתב האישום והכרעת הדין

2. המערער הורשע, לאחר שמיעת ראיות, בעבירה של מעשה מגונה בקטינה שטרם מלאו לה 16 שנים, שלא בהסכמתה החופשית, עבירה לפי סעיף 348(ב) בנסיבות סעיף 345(ב)(1) וסעיף 345(א)(1) לחוק העונשין (להלן: חוק העונשין), התשל"ז-1977.

           על פי עובדות כתב האישום, בין התאריכים 30.6.2016 ל-2.6.2013 שהתה הקטינה פלונית , ילידת שנת ** (להלן: הקטינה), יחד עם הוריה ואחיותיה במלון "--ן" בעיר אשקלון. באותה העת, עבד המערער במלון כחדרן. ביום 1.7.2013, בעת שהקטינה שהתה לבדה בחדרה במלון, פתח המערער את דלת החדר ונכנס אליו בכדי לנקותו. בשלב מסוים, נשכבה הקטינה על גבי המיטה והשתמשה בטלפון הסלולארי שלה. המערער הלך לכיוונה, אמר לקטינה את שמו ושאל אותה אם הוריה בחדר, והיא השיבה שלא. אחר זאת, ביקש המערער מהקטינה שתרשום את מספר הטלפון שלו, והקטינה השיבה שהיא לא יכולה לעשות זאת כי הטלפון שלה לא טוב. המערער התקרב אליה, חיבק אותה מאחור, אמר לה שהיא יפה, שהוא "חולה עליה" ונישק אותה בצווארה תוך שהוא עולה לכיוון פיה, אך הקטינה הזיזה את גופה ומנעה ממנו לנשקה בפה. בהמשך, המערער ליטף בידו האחת את החזה של הקטינה, תוך שהחליק את ידו לכיוון בטנה, כשבידו השנייה ניסה להרים את החולצה שלבשה. הקטינה הזיזה את ידו ומנעה ממנו להרים את חולצתה. המערער המשיך והכניס את אצבעותיו למכנסיה של הקטינה וניסה להורידם, אך היא הזיזה שוב את ידו ומנעה ממנו להוריד את מכנסיה. אחר זאת, אחז המערער בישבנה של הקטינה בחוזקה, ליטף אותו מעל לבגדיה, הכניס את ידיו בין רגליה וליטף את איבר מינה מעל לבגדיה. בשלב זה הקטינה דחפה את המערער, הצליחה להשתחרר מאחיזתו וברחה מהחדר.

גזר הדין של בית המשפט המחוזי

3. ביום 1.3.2016 גזר בית המשפט המחוזי את דינו של המערער. בגזר דינו, בית המשפט המחוזי עמד על הערכים המוגנים אשר נפגעו מביצוע העבירות, על הנסיבות הקשורות בביצוען, ועל מדיניות הענישה הנהוגה בהן. באשר לפגיעה בערכים המוגנים, נמצא כי המערער פגע במעשיו בצורך להגן על שלום הציבור, כבודו, פרטיותו, בטחונו ותחושת הביטחון שלו, ובזכותו לאוטונומיה על גופו. עוד הדגיש בית המשפט, כי ככל שמדובר בעבירות מין נגד קטינים, הערך המוגן מוגבר, והוא נעוץ בחובה להגן על שלמות גופם, על שלומם הגופני והנפשי ועל כבודם של קטינים, אשר בשל גילם, תמימותם וחוסר ניסיונם, מועדים יותר ליפול כטרף קל לעברייני מין.

           באשר לנסיבות הקשורות לביצוע העבירה, בית המשפט המחוזי התייחס למספר נסיבות לחומרה, וביניהן: פער הגילאים ופער הכוחות בין המערער לקטינה; העובדה שהעבירה בוצעה תוך תכנון מסוים מראש – כאשר המערער ידע שהקטינה נמצאת לבדה בחדר וניצל את ההזדמנות כדי לפגוע בה; העובדה שהמערער ניצל את תפקידו כחדרן במלון ואת גישתו לחדרי המלון; והעובדה שהמעשים בוצעו בחדרה של הקטינה במלון, תוך פלישה כפולה למרחב הפרטי שלה ולמקום שבו היא אמורה לחוש מוגנת. עוד ציין בית המשפט המחוזי כי המערער הסלים את מעשיו במהלך האירוע מנשיקה וליטוף לניסיון להוריד את בגדיה של הקטינה, וכל זאת חרף התנגדותה למעשים. בנוסף, בית המשפט המחוזי עמד על הנזק הנפשי הרב שנגרם לקטינה, כפי שעלה מתסקיר נפגעת העבירה שהוגש בעניינה.