ע"פ 3179/13 עדיאל ווינר נ' מדינת ישראל

השופט ח' מלצר:

1. בפנינו ערעור על הכרעת דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט י' נועם), אשר הרשיע את המערער בעבירות של: שוד מזוין לפי סעיף 402(ב) לחוק העונשין, התשל"ז–1977(להלן: חוק העונשין, או החוק), נשיאת נשק לפי סעיף 144(ב) לחוק, שיבוש מהלכי משפט לפי סעיפים 244 ו-246(ב) לחוק, והדחה באיומים לפי סעיף 192 לחוק. כן מונח בפנינו ערעור על חומרת העונש שגזר בית המשפט קמא הנכבד למערער: מאסר בפועל לתקופה של חמש שנים ומחצה מיום מעצרו; שנת מאסר על-תנאי, שלא יעבור תוך שלוש שנים מיום שחרורו ממאסר עבירה של שוד, נשיאת נשק, או הדחה בעדות; ארבעה חודשי מאסר על-תנאי, שלא יעבור תוך שלוש שנים מיום שחרורו ממאסר עבירה של שיבוש מהלכי משפט או איומים; ופיצויים למתלונן בסך של 10,000 ש"ח. כן הורה בית המשפט קמא על הפעלת עונש מאסר על-תנאי של שמונה חודשים שהושת על המערער בתיק אחר, כך ששלושה חודשים יצטברו לעונש המאסר שהוטל עליו בתיק הנוכחי, ואילו יתרת התקופה תרוצה בחופף לו. בסך הכל נידון איפוא המערער לעונש של חמש שנות מאסר ותשעה חודשים מיום מעצרו (16.1.2011).

           להלן אביא הנתונים הנדרשים להכרעה בערעור.

כתב האישום

2. כתב אישום מתוקן שהוגש כנגד המערער אוחז שני אישומים:

           באישום הראשון נטען כי בתאריך 14.1.2011 נכנס המערער לחנות ,Yellow המצויה במתחם תחנת דלק בירושלים (להלן: החנות), ניגש אל הקופאי (שיכונה להלן: המתלונן), וביקש למשוך כסף. משנענה כי תידרש לשם כך תעודת זהות, עזב את המקום. כעבור כחמש דקות, חזר המערער למקום, הוציא אקדח ממכנסיו, ודרש מן המתלונן להוציא כסף ולתיתו לו. לאחר שהלה לא נענה – דרך המערער את הנשק ואיים על המתלונן כי: "אם אתה מדבר מילה אני מפוצץ אותך". על-פי דרישת המערער, המתלונן הוציא מן הקופה אסופת שטרות, אך המערער דרש ממנו באיומי אקדח להוציא את כל הכסף. המתלונן עשה כן ומסר לידיו של המערער סך של כ- 3,500 ש"ח. או-אז המערער דרש מהמתלונן לשבת על הרצפה מאחורי דלפק המכירה, איים עליו כי אם ירדוף אחריו "ייתן לו כדור", ועזב את המקום.

           באישום השני נטען כי כשבוע לאחר שהוגשו נגד המערער כתב האישום בגין אירועי האישום הראשון ובקשה למעצרו עד תום ההליכים, התקשר המערער למתלונן מטלפון ציבורי בבית המעצר ואמר לו כי אדם מטעמו עוקב אחריו וכי פרטיו האישיים ידועים לו. עוד נטען כי המערער הורה למתלונן להעיד בבית המשפט כי אינו בטוח בזיהויו של המערער כמבצע השוד וכי יש ביניהם היכרות מוקדמת, וכן אמר לו להיפגש עם סנגורו לפני מתן העדות לשם תדרוך, וכי אם לא יעיד, כפי שהתבקש, "תהיה אתה אשם". למחרת הגיש המתלונן תלונה למשטרה נגד המערער בגין השיחה. דקות ספורות לאחר שהגיש את התלונה התקשר אליו המערער פעם נוספת ומסר לו כי הוא יודע על פנייתו למשטרה בעקבות שיחתם.

3. בתשובתו לאישום – המערער כפר בעובדות האישום הראשון. בהתייחס לאישום השני המערער הודה בכך שיצר קשר טלפוני עם המתלונן פעם אחת, אך טען כי עשה כן לאחר שנאמר לו על-ידי גורם שלישי כי המתלונן מבקש שהמערער יצור עמו קשר. לטענת המערער, בשיחת הטלפון האמורה – המתלונן ניסה לסחוט אותו.

הכרעת דינו של בית המשפט המחוזי