ע"פ 3149/16

 השופט י' עמית:

           ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד בת"פ 46501-01-14 (כב' השופטת מ' ברנט) במסגרתו הושת על המערער 1 והמערער 2 עונש של 45 ו-32 חודשי מאסר בפועל (בהתאמה), לאחר שהורשעו במסגרת הסדר טיעון בעבירות של הצתה, ניסיון לחבול בחומר נפץ וקשירת קשר לביצוע פשע, לפי סעיפים 448 רישא, 330 ו-499(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין).

1. לפי המתואר בכתב האישום המתוקן, המערערים עבדו במפעל באזור התעשיה פלמחים, בו עבדו גם אביו של המערער 1 (להלן: סלימאן) ודודו (להלן: סאבר). במהלך חודש נובמבר 2013, פנה אחד מעובדי המפעל (להלן: המתלונן) אל הסדרן, וסיפר לו כי ראה את סלימאן עושה שימוש באחת המשאיות של החברה לצורך ביצוע עבודות פרטיות. בעקבות כך פוטרו סלימאן וסאבר. בהזדמנויות שונות לאחר מכן השמיעו סלימאן וסאבר איומים כלפי המתלונן כי יסגרו אתו חשבון וכי "הלך עליו". יצויין כי בהמשך חזר סאבר לעבוד במפעל.

           לאחר התרחשויות אלה, פנה המערער 1 אל המערער 2, דוֹדוֹ, והציע לו להצית את משאיתו של המתלונן, בשל חלקו של האחרון בפיטורי סלימאן. המערערים ביררו מתי צפוי המתלונן להגיע למפעל, וביום 2.1.2014 ביקשו מהשומר הניצב בשער המפעל (להלן: והיב) להתעכב בפתיחת השער החשמלי בעת שהמתלונן יגיע למקום, על מנת שיוכלו לפתוח את דלת המשאית ולהשליך פנימה בקבוקי תבערה. כך אכן עשו השניים, תוך שהם מגיעים רכובים על קטנוע בעודם חובשים קסדות לראשם, כשכל אחד מהם אוחז בבקבוק תבערה בידו. בהתאם לתכנון, עם הגעת המתלונן במשאיתו והיב התעכב בפתיחת השער, או-אז הגיחו המערערים, פתחו את דלת המשאית והשליכו בקבוק תבערה דולק לתוך תא הנהג, סגרו את הדלת ונמלטו. למרבה המזל, המתלונן הצליח להשליך החוצה את בקבוקי התבערה הדולקים ולחלץ עצמו מהמשאית, ובסיועו של והיב שרץ לעברו עם מטף כיבוי אש, השריפה כובתה.

2. בית המשפט המחוזי פירט, בין היתר, את תסקירי שירות המבחן שנערכו בעניינם של המערערים. לגבי המערער 1, יליד 1990, צוינה התרשמותו של שירות המבחן מקיומם של דפוסי התנהגות עברייניים; מקיומם של גורמי סיכון בסביבת מגוריו, לרבות חשיפה לגורמים עברייניים; ומקושי בהצבת גבולות, ויסות דחפים והבעת אמפתיה כלפי האחר. כן צוין כי המערער 1 שלל בעייתיות בהתנהגותו. מנגד, צוין כי הוא נעדר עבר פלילי וכי הוא בעל תפקוד תעסוקתי יציב.

           באשר למערער 2, יליד 1987, נאמר כי התקשה לערוך התבוננות ביקורתית סביב דפוסים בעייתיים בהתנהלותו. עוד צוין כי לדבריו, הוא נגרר לביצוע העבירה מתוך מחויבות בסיסית לבני משפחתו; כי לא ידע על כוונותיו של המערער 1 מבעוד מועד; וכי חש חרטה מיד לאחר ביצוע המעשים.

3. בית המשפט המחוזי עמד על החומרה שבעבירות שביצעו המערערים, על ניסיון הפגיעה במתלונן, ועל כך שיד הגורל היא שהובילה לכך שהמעשה הסתיים בפגיעה קלה ברכוש בלבד, ללא פגיעות בנפש.

           לאחר שסקר את טענות הצדדים ופסיקה רלוונטית שהובאה על ידי המשיבה, בית המשפט העמיד את מתחם הענישה לגבי המערער 1 על תקופה של בין 36 ל-72 חודשי מאסר בפועל, ולגבי המערער 2 על תקופה של בין 24 ל-48 חודשי מאסר בפועל.

           בית המשפט זקף לזכות המערערים את גילם הצעיר, העדר עבר פלילי, הודאתם בביצוע העבירה והתנצלותם בפני המתלונן. כן נשקלו שיקולים פרטניים נוספים  הנוגעים לכל אחד מהם בנפרד. בסופו של דבר, נגזר על המערער 1 עונש של 45 חודשי מאסר בפועל ו-8 חודשי מאסר על תנאי; ואילו על המערער 2 נגזר עונש של 32 חודשי מאסר בפועל ו-8 חודשי מאסר על תנאי. בנוסף, שני המערערים חויבו לפצות את המתלונן בסך של 8,000 ₪ כל אחד.

           על כך נסב הערעור שבפנינו.