ע"פ 31275-04-14 מ.י. ומ.ח. לתכנון ובניה ירושלים נ' שושני ואח'

לפניי ערעור על גזר-דין של בית משפט השלום בבית שמש (כב' השופט ירון מינטקביץ) מיום 4.3.14 בתיק חע"מ מספר 20056-08, שניתן לאחר שהמשיבים הורשעו בעבירות של ביצוע עבודות ללא היתר, כמפורט בכתב האישום המתוקן, לפי סעיפים 145(א)(2), 204(א) ו-208 (א)(3),(6),(7) לחוק התכנון והבניה התשכ"ה-1965 ולפי תקנות התכנון והבניה (עבודה ושימוש הטעונים היתר), התשכ"ז-1967, במסגרתו הוטל על כל אחד מהם, בין היתר, קנס בסך של 750 ₪.

הערעור נסב על רכיב הקנס בלבד.

רקע עובדתי

ביום 13.2.08 הוגש לבית המשפט השלום כתב אישום נגד המשיבים בגין ביצוע עבודות במקרקעין ללא היתר, בניגוד לקבוע בחוק התכנון והבנייה בגוש 29708 חלקות 24,25,26,27 ו-32 המצויים בסמוך למחלף שורש (להלן: "המקרקעין").

בתאריך 8.11.12 הגישה המערערת לבית המשפט קמא כתב אישום מתוקן, לאחר שהתברר לה כי בחלק מהמקרקעין בו מצויות עתיקות בוצעו בתקופה שבין יוני 2009 עד אוקטובר 2010, עבודות בנייה רבות, קרי בתקופה שלאחר הגשת כתב האישום. בכתב האישום המתוקן נמחק האישום שנכלל בכתב האישום המקורי בעניין הצבת מבנה הבטון במקרקעין ללא היתר.

ראיתי להעיר כי ייעוד הקרקע הקבוע בתכנית החלה על המקרקעין נשוא העבירות הוא חקלאות, יער ואנדרטות לשימור.

תחילה כפרו המשיבים בעובדות כתב האישום, ולאחר שתוקן כתב האישום פעם נוספת, הודו המשיבים בעובדות המתוארות בכתב האישום המתוקן במהלך הדיון וביום 5.11.13 הורשעו על פי הודאתם. לציין, כי במסגרת עובדות כתב האישום המתוקן צומצם היקף העבודות הבלתי חוקיות שביצעו המשיבים במקרקעין, אולם מהות העבירות המיוחסות למשיבים לא שונתה.

לאחר הרשעת המשיבים נערך ביום 5.3.14 דיון בשאלת הענישה ונשמעו טיעוני הצדדים.

בהתייחסה לגובה הקנס טענה המערערת כי מתחם הענישה ההולם נע בין 15,000 ₪ ברף התחתון ל-25,000 ₪ ברף העליון. לדבריה, היה מקום להחמיר עם המשיבים לנוכח היקף העבודות הבלתי חוקיות שביצעו במקרקעין; משך תקופת ביצוע העבודות; העובדה כי המשיבים המשיכו לבצע את העבירות גם לאחר הגשת כתב האישום המקורי; מידת הפגיעה התכנונית וכן נוכח העובדה כי מרבית העבודות הבלתי חוקיות במקרקעין בוצעו באזור בו מצויות עתיקות. לשאלת בית המשפט ציינה המערערת כי אין בידה ראיות המצביעות כי העבודות שביצעו המשיבים נעשו למטרת הפקת רווח כלכלי.

לעומתם טענו המשיבים כי אין מקום להשית עליהם כל קנס, ולכל היותר, יש להשית עליהם קנס סמלי בלבד, שכן ביצוע העבודות במקרקעין לא נעשה מסיבות כלכליות ולא למטרות רווח אישי, אלא לשם שמירה על העתיקות הקיימות במקום או לשם שמירה על בטיחותם של המבקרים במקום, וכי המשיבים עתידים לשלם לרשות העתיקות סכום של כ-400,000 ₪ לטובת עבודות השימור שיתבצעו במקרקעין. משיב 2 גם הוסיף את נסיבותיו האישיות – היותו חולה במחלה קשה וביקש מבית המשפט להתחשב בכך בעת גזירת העונש.

הגם שבית משפט ציין בגזר הדין כי יש טעם בטענות המערערת שהעבודות שבוצעו במקרקעין כלל לא היו רצויות ואף עלולות לפגוע באתר העתיקות שבמקרקעין הרי שבצד זה קבע כי אין מקום לפקפק בטענת המשיבים "כי טובת הציבור היתה לנגד עיניהם" ומאחר שהמבקשת לא הציגה נתון הסותר את טענת המשיבים כי העבודות לא נעשו למטרת רווח ובהעדר כל השערה של המדינה איזה רווח יכולים המשיבים להפיק מביצוע העבודות קבל את עמדת המשיבים כי מטרת העבודות היתה לשימור המקום ולמניעת סכנות העלולות לפגוע בציבור המבקרים במקרקעין, ולא כדי לגרוף רווח כלכלי וקבע כי "מתחם העונש ההולם את העבירה נע בין קנס סמלי לקנס נמוך" וכי "הדגש צריך להיות בעונש הצופה פני עתיד ובצו להשבת המצב לקדמותו". לפיכך, גזר על כל אחד מהמשיבים קנס בסך 750 ₪; התחייבות בסך 10,000 ₪ להימנע מעבירה על חוק התכנון והבנייה למשך שלוש שנים מיום מתן גזר הדין; צו להשבת המצב לקדמותו או התאמתו למצב התכנוני שיעשה בתיאום עם רשות העתיקות; רישום הערת אזהרה אודות צו ההריסה במרשם המקרקעין; ומתן אפשרות למערערת לבצע את הצו בעצמה ככל שהמשיבים לא יעשו כן עד ליום 1.9.15, תוך השתת ההוצאות הכרוכות בכך על המשיבים.

כאמור – הערעור לפני הוא על גובה הקנס בלבד.