ע"פ
בית המשפט המחוזי מרכז-לוד
|
31045-03-14
18/07/2014
|
בפני השופטים:
1. כב' השופט אברהם טל נשיא – אב"ד
2. כב' השופטת זהבה בוסתן
3. כב' השופט ד"ר שמואל בורנשטין
|
| - נגד - |
המערער:
שחר אלגאוי
|
המשיבה:
מדינת ישראל
|
| פסק דין |
1. המערער הורשע לאחר שמיעת ראיות בת.פ. 14186-06-13 (בימ"ש שלום ראשל"צ) בביצוע שתי עבירות של התפרצות למקום מגורים לפי סעיף 406(ב) לחוק העונשין תשל"ז – 1977 (להלן: "החוק") בשתי עבירות של גניבה לפי סעיף 384 לחוק ובעבירה של החזקת נכס חשוד כגנוב לפי סעיף 413 לחוק.
על המערער הוטלו עליו 24 חודשי מאסר בפועל, 6 חודשי מאסר על תנאי בתנאים המפורטים בגזר הדין, קנס בסך 1,000 ₪ ופיצוי למתלונן בסך 2,000 ₪.
2.מלכתחילה היה הערעור מכוון כלפי הכרעת הדין וכלפי גזר הדין אך במהלך הדיון בערעור ב"כ המערער חזר בו מהערעור כלפי הכרעת הדין, לאחר ששמע הערותינו, והתמקד בערעור כלפי גזר הדין.
3.כתב האישום החזיק שלושה אישומים.
על פי עובדות האישום הראשון התפרץ המערער ביום 2.6.13 לדירה בראשל"צ בכך שפתח את חלון חדר השינה, נכנס דרכו לדירה וגנב מתוכה רכוש רב.
על פי עובדות האישום השני ביום 1.6.13 התפרץ המערער לדירה בראשל"צ, בכך שפתח את חלון הסלון, החדיר ידו מבעד לחלון וגנב מחשב נייד.
על פי עובדות האישום השלישי נמצא המערער ביום 2.6.13 ברח' אלנבי בת"א כשברשותו רכוש החשוד כגנוב.
4.בגזר הדין ציין בימ"ש קמא כי המערער, שהתפרץ לשתי דירות, פגע לא רק ברכושם של בעליהם אלא גם בפרטיותם.
בימ"ש קמא קבע כי מתחם העונש ההולם בגין כל אחד משני האישומים הראשונים הוא בין 12 ל-24 חודשי מאסר ובגין האישום השלישי מתחם העונש נע בין מאסר על תנאי ל-6 חודשי מאסר.
בקביעת העונש בתוך המתחם התחשב ביהמ"ש קמא בגילו של המערער (46), ובעברו הפלילי, הכולל 7 הרשעות קודמות ובכלל זה עבירות רכוש וסמים, וקבע כי התמכרותו לסמים עומדת ביסוד ביצוע העבירות. ביהמ"ש קמא התחשב לקולא בעובדה כי בתשע השנים האחרונות לא נפתחו כנגד המערער תיקים עד לאירועים נשוא כתב האישום.
בימ"ש קמא קבע כי נסיבותיו האישיות של המערער, עברו הפלילי, אי נטילת אחריות והעדר הליך טיפולי אינם מצדיקים סטייה מהמתחם או הטלת עונש בגבול הנמוך של מתחם הענישה, יחד עם זאת, יש בעובדה כי הפריצות בוצעו באותו לילה והרכוש החשוד כגנוב עמו נתפס המערער נלקח מאותן התפרצויות, כדי להצדיק חפיפה חלקית של העונשים.
5.בנימוקי הערעור ובטיעוניו בפנינו טען ב"כ המערער כי העונש שהוטל על המערער חמור ובלתי מידתי. מדובר בעבירות התפרצות לשתי דירות סמוכות, כאשר אחת מהן התבטאה "רק" בפתיחת חלון ונטילת מחשב דרכו אך בימ"ש קמא קבע לשתי עבירות ההתפרצות את אותו מתחם ענישה ובפועל הטיל עונש של 12 חודשים בגין כל אחת מהעבירות, במצטבר. ב"כ המערער סבור כי על עבירת ההתפרצות המתוארת באישום הראשון אמנם היה ראוי להטיל 12 חודשי מאסר אך לא היה מקום להטיל 12 חודשי מאסר גם על ההתפרצות הנוספת המתוארת באישום השני. ב"כ המערער גם חולק על המתחמים שקבע בימ"ש קמא לעבירות ההתפרצות. לטענתו, הרף התחתון הראוי בעבירות התפרצות הוא של 8 חודשי מאסר ואפילו 6 חודשים לריצוי בעבודות שירות. באשר לעבירת החזקת רכוש חשוד כגנוב קבע בימ"ש קמא כי הרף העליון הוא העונש המכסימלי שניתן להטיל על עבירה זו.
ב"כ המערער ביקש, בשל סמיכות המועד ומקום הדירות הנפרצות, לראות בשתי ההתפרצויות עבירת התפרצות אחת.
6.ב"כ המשיבה טוען כי המתחמים שקבע בימ"ש קמא הם מתחמים ראויים והעונש בנסיבות העניין הולם את חומרת מעשיו של המערער ואת עברו הפלילי.
7.לאחר שעיינו בהודעת הערעור ושמענו את טענות ב"כ הצדדים הגענו למסקנה כי אין מקום להתערב בגזר דינו של בימ"ש קמא.
המערער פרץ לשתי דירות באותו לילה וגנב מכל אחת מהן רכוש. העובדה כי שלל הפריצה מאחת הדירות הסתכם בפריט אחד בלבד אינה משנה לעצם העבירות שביצע המערער ולפגיעתו בערכים המוגנים.