ע"פ 308/16

השופט ס' ג'ובראן:

1. לפנינו ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (השופטת ר' בש) בת"פ 44659-04-14 מיום 10.12.2015, במסגרתו הושת על המערער עונש של 30 חודשי מאסר בניכוי תקופת מעצרו; מאסר לתקופה של 12 חודשים על תנאי למשך 3 שנים שלא יעבור עבירת אלימות מסוג פשע ויורשע בה; 6 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים שלא יעבור עבירת אלימות מסוג עוון או עבירה של החזקת סכין לפי סעיף 186 לחוק העונשין ויורשע בגין אחת מהן. יצוין, כי במהלך הדיון בפנינו, המערער חזר בו מערעורו על הכרעת הדין.

רקע והליכים

2. המערער הורשע, לאחר שמיעת ראיות, בביצוע בעבירות של חבלה בכוונה מחמירה, לפי סעיף 329(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); פציעה בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 334 בצירוף סעיף 335(א)(1) לחוק העונשין; והחזקת סכין שלא כדין, לפי סעיף 186 לחוק העונשין. על פי עובדות כתב האישום, בין המערער לבין המתלונן קיימת היכרות על רקע עבודתם המשותפת במפעל. במהלך החודשים אוגוסט-ספטמבר 2014 נתגלעו חילוקי דעות בין המתלונן למערער בענייני עבודה. כשבוע עובר ליום 7.9.2014 הצטייד המערער בסכין פרפר ונשא אותה עימו מחוץ לתחומי ביתו וחצריו, לרבות בעת שהותו במפעל. ביום 7.9.2014 שוב התגלעו בין השניים חילוקי דעות בענייני עבודה, כאשר בסיום העבודה במפעל, סמוך לשעה 14:00, יצאו המערער והמתלונן מהמפעל וצעדו לכיוון רכבו של המתלונן כדי לנסוע חזרה לביתם. בסמוך לרכב התפתח עימות מילולי בין השניים, במהלכו דחף המתלונן את המערער. עובד אחר שיצא מהמפעל ביקש מהם לחדול מהעימות. משעשו כן, נכנסו השלושה לרכבו של המתלונן ונסעו לכיוון שפרעם. לאחר שהמתלונן הוריד את העובד האחר בסמוך לביתו, במהלך הנסיעה לכיוון ביתו של המערער, הוציא המערער מכיסו את הסכין ודקר את המתלונן באמצעותה בבטנו מצד ימין. לאחר מכן יצא המערער מהרכב ודקר את המתלונן בידו השמאלית. כתוצאה מכך, נגרמו למתלונן חבלות בבטנו ובאיברים פנימיים, חתך ביד שמאל, בגינם נותח ואושפז במשך שבוע.

גזר הדין של בית המשפט המחוזי

3. בגזר דינו מושא הערעור, קבע בית המשפט המחוזי כי העבירות בהן הורשע המערער מהוות אירוע אחד. עוד קבע בית המשפט כי הערכים החברתיים שנפגעו הם שלמות גופו ובטחונו של המתלונן. אשר לנסיבות הקשורות בביצוע העבירות, ציין בית המשפט את התכנון המוקדם של המערער בהצטיידו בסכין פרפר ימים לפני האירוע וזאת על רק חילוקי הדעות בינו לבין המתלונן. בנוסף ציין בית המשפט לחובת המערער את העובדה שדקר את המתלונן מאחור בעוד הרכב נוסע בנסיעה איטית, וכן את העובדה שהוסיף ודקר אותו בידו לאחר מכן. לצד זאת ציין בית המשפט את גילו הצעיר של המערער בעת ביצוע המעשים, והגדירו כ"בגיר צעיר". בעניין זה קבע בית המשפט כי גילו הצעיר של המערער השפיע במידת מה על יכולתו להבין את חומרת מעשיו, ואת משמעותם. כן צוין כי המערער חווה יחס תוקפני, מעליב ומשפיל מצד המתלונן, דבר שפגע בדימויו העצמי וגרם לו לתחושות לחץ ופחד. לאחר מכן עמד בית המשפט המחוזי על מדיניות הענישה הנהוגה בעבירות של חבלה בכוונה מחמירה תוך שימוש בנשק קר, וקבע כי מתחם הענישה ההולם הוא 30 עד 60 חודשי מאסר.

4. על מנת לקבוע את העונש המתאים למערער, בחן בית המשפט המחוזי נסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה. בתוך כך, ציין בית המשפט לקולה את היעדרו של עבר פלילי בעניינו של המערער; את הערכת שירות המבחן לפיה הסיכון להישנות העבירות נמוך; את העובדה שהביע אמפתיה למצבו של המתלונן והבנה לחומרת מעשיו; את גילו של המערער בעת ביצוע העבירה; וכן את הסולחה שנערכה בין משפחת המתלונן למשפחת המערער ואת הפיצוי ששולם במסגרתה. מנגד, הדגיש בית המשפט כי לחובת המערער עומדת העובדה שלא לקח אחריות מלאה על מעשיו ואת חומרת העבירות שביצע. לפיכך, קבע בית המשפט כי אין מקום לחרוג ממתחם הענישה, והטיל עליו עונש המצוי ברף התחתון של המתחם וקבע את עונשו כאמור בפסקה 1 לעיל. מכאן הערעור שלפנינו.  

טענות הצדדים

5. המערער טוען בערעורו כי בית המשפט המחוזי החמיר עמו יתר על המידה ומבקש מבית משפט זה להקל בעונשו. לשיטת המערער, העונש שהוטל עליו חורג לחומרה מהענישה הראויה במקרים כגון אלה וכי היה מקום להתייחס לשיקולים לקולה בעניינו, וביניהם: היותו בגיר-צעיר; העובדה ששירות המבחן התרשם כי חווה את ההליך המשפטי כמרתיע, כי קיימת רמת סיכון נמוכה להישנות התנהגות תוקפנית מצידו, וכי קיים סיכוי ממשי לשיקומו. בנוסף סבור המערער כי בית המשפט המחוזי שגה בקביעת מתחם העונש ההולם בעניינו, ולדידו, היה על המתחם להיות נמוך במידה ניכרת מזה שנקבע. יתרה מזאת, לשיטת המערער שגה בית המשפט המחוזי בכך שלא סטה ממתחם הענישה ולא קבע כי העונש יבוצע בדרך של עבודות שירות. לטעמו, על סמך החריגה ממתחם הענישה בע"פ 4559/14 לופוליאנסקי נ' מדינת ישראל (29.12.2015) (להלן:לופוליאנסקי) יש לאפשר חריגה דומה גם עבורו, זאת לאור הליך השיקום שעבר, החרטה שביטא בנוגע להתנהגותו, והנזק שעלול להיגרם לו מעונש המאסר.