ע"פ 30/15 - ב' פלוני נ' מדינת ישראל

   לפניי בקשה לעיכוב ביצוע רכיב תשלום הפיצויים שהושתו על המבקש, בגדרי גזר הדין שניתן נגדו בעקבות הרשעתו בביצוע עבירות מין בשני קטינים.

הרקע לבקשה

1. ביום 24.6.2013 הוגש נגד המבקש כתב אישום מתוקן לבית המשפט המחוזי בנצרת (תפ"ח 19670-06-13, כבוד סגן הנשיא ת' כתילי, וכבוד השופטים א' קולה ו-ד' צרפתי). כתב האישום כלל שלושה אישומים ובו יוחסו למבקש עבירות מין רבות וחמורות נגד שלושה קטינים, שאותם ואת משפחותיהם הכיר בהיותם חלק מאותה קהילה דתית בבית-שאן שאליה השתייך. המעשים בשני האישומים הראשונים יוחסו למבקש כנגד שני אחים – ד' ו-פ', בהתאמה; והמעשים שתוארו באישום השלישי הופנו כנגד ש'.

           ביום 27.7.2014 הורשע המבקש בגין המעשים שיוחסו לו באישום הראשון ובאישום השלישי, וזוכה מחמת הספק באישום השני. במסגרת ההרשעה הוחלט על מחיקת החלופה של "היעדר הסכמה חופשית" שצוינה בכתב האישום המתוקן, ועל כן שונו סעיפי העבירות בהתאם. בסופו של יום הורשע המבקש בעבירה של מעשה סדום (מקרים רבים) לפי סעיף 347(ב) בנסיבות סעיף 345(א)(3) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין או החוק);עבירה של ניסיון למעשה סדום לפי סעיף 347(ב) לחוק בנסיבות סעיף 345(א)(3) יחד עם סעיף 25 לחוק; שתי עבירות של מעשים מגונים (מקרים רבים) לפי סעיף 348(א) לחוק; שתי עבירות של נהיגה ברכב ללא רשות בעליו לפי סעיף 36ב(ג) סיפא לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א-1961; ושתי עבירות של הסתייעות ברכב לביצוע עבירת מין לפי סעיף 44 לפקודת התעבורה. 

           ביום 20.11.2014 גזר בית המשפט קמא את דינו של המבקש. בית המשפט עמד על חומרתן של העבירות כעבירות מין נגד קטינים אשר בוצעו על ידי מכר, תוך שנקבע כי "תאוות בשרים ולצידה העדר גבולות מוסריים, הן שהביאו את הנאשם [המבקש-ע'ב'] לבצע את העבירות". בהינתן האמור, הושתו על המבקש 9 שנות מאסר בפועל שיימנו החל מיום מעצרו 29.5.2013; 3 שנות מאסר על תנאי למשך 3 שנים, והתנאי הוא שלא יעבור כל עבירת מין מסוג פשע שיורשע בגינה; פיצויים בסך 80,000 ₪ ל-ד' (המתלונן באישום הראשון), ו-20,000 ₪ ל-ש' (המתלונן באישום השלישי), אשר ישולמו בתוך 180 ימים מיום מתן גזר הדין; וכן פסילה מלקבל או להחזיק רישיון נהיגה למשך 4 שנים החל מיום שחרורו.

2. ביום 1.1.2015 הגיש המבקש ערעור אשר כוון הן נגד הכרעת הדין הן נגד גזר הדין. ביום 16.4.2015 הוגשו נימוקי הערעור, בהם נטען כי יש לבטל את ההרשעה לנוכח הסתירות המרובות בעדויות המתלוננים; וכי לכל הפחות ההכוונה וההשפעה של השופטים על עדויות אלה, בצירוף פגיעה מהותית בזכויות המבקש שהתבטאה בהוצאתו מאולם בית המשפט, מעלה ספק סביר ביחס לאשמתו. לחלופין טען המבקש, כי העונש שהוטל עליו מופלג בחומרתו, ואינו מתחשב במקרים בעלי נסיבות דומות. יוער כי גם המדינה הגישה ערעור על גזר הדין (ע"פ 73/15), ושני הערעורים קבועים לדיון בפני הרכב ליום 14.12.2015.

3. ביום 18.5.2015 הגיש המבקש את הבקשה שלפניי לעיכוב ביצוע רכיב הפיצויים שבגזר הדין עד להכרעה בערעור. נימוקו העיקרי של המבקש נסב על חוסר יכולתו הכלכלית לשלם את הפיצויים. לשיטתו, המדובר בחיוב כספי בשיעור משמעותי, ולנוכח היותו במאסר, אימו או אחיו יאלצו לשאת בתשלום ובכך יעמדו בפני עול כלכלי כבד. לעניין זה טען המבקש כי אימו היא אישה חולה כבת 70, אשר מזה מספר שנים אינה עובדת ומקבלת פנסיה וקצבת נכות בשיעורים נמוכים מאד; וכן כי אחיו הוא רווק כבן 40 המתגורר עימה, ושכרו מחנות הצילום שבבעלותו הוא נמוך. עוד נטען כי אם הערעור יתקבל לאחר שישולמו הפיצויים, ייגרם למשפחתו נזק בלתי הפיך והם עלולים למצוא עצמם בחובות גבוהים לרשויות.

4. להשלמת התמונה יצוין, שבבקשה טוען המבקש כי לאחר מתן גזר הדין, ביום 23.11.2014, קיבל הודעה שלפיה עליו לשלם 80,000 ₪ עד ליום 20.5.2015. המבקש אינו מתייחס בבקשה למועד התשלום של חלקו השני של רכיב הפיצויים, קרי: 20,000 ₪. ואולם מאחר שבגזר הדין נקבע כי על המבקש לשלם את רכיב הפיצויים בכללותו תוך 180 ימים, ומשלא ציין המבקש מועד אחר או כי חלק זה שולם על ידו, נראה כי יום 20.5.2015 הינו המועד האחרון לתשלום רכיב הפיצויים כולו.