ע"פ 2960/14

 השופטת ע' ברון:                                     

1. לפנינו ערעור על הכרעת דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כבוד השופטים מ' גלעד, ד' פיש ו-ת' שרון-נתנאל), במסגרתה הורשע המערער לאחר ניהול משפט הוכחות, ברצח בכוונה תחילה – עבירה לפי סעיף 300(א)(2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); ובהחזקה ונשיאת נשק שלא כדין – עבירה לפי סעיפים 144(א) ו-144(ב) לחוק (הכרעת הדין ב-תפ"ח 20524-05-12 מיום 26.1.2014). הערעור נסוב סביב ההרשעה בעבירת הרצח; וככל שיתקבל הערעור, גם על עונש מאסר העולם שהושת על המערער כמצוות החוק, ותשלום הפיצויים לאלמנת המנוח. במוקד הערעור ניצבת השאלה אם די היה בראיות הנסיבתיות שהוצגו על ידי המשיבה כדי להביא להרשעתו של המערער ברצח, וזאת בהיעדר ראיות ישירות לאשמתו.

כתב האישום ועובדות המקרה

2. מעובדות כתב האישום עולה כי המערער, יליד שנת 1963, תושב בית שמש, החליט בתחילת חודש ינואר 2011 להמית את בנימין הסה (להלן: המנוח). מאז שנת 1985 ועד מותו כיהן המנוח כמנכ"ל חברה קדישא האשכנזית של חיפה, האחראית על הקבורה בכל בתי העלמין בחיפה, ובמועדים הרלוונטיים התגורר בשדרות סיני מספר 15 בחיפה (להלן: הבית או בית המנוח). עוד עולה מכתב האישום כי ביום 2.1.2011 הגיע המערער לחיפה וביצע פעולות התחקות אחר המנוח, לצורך מימוש החלטתו להמיתו; וביום 14.1.2011 הגיע המערער פעם נוספת לחיפה וביצע פעולות התחקות נוספות עד יום 16.1.2011 (להלן: סוף השבוע), לצורך ביצוע הרצח. בפרק זמן זה שהה המערער בבית של בן דודו קובי חזן (להלן: קובי), ברחוב לאון בלום בחיפה (להלן: הדירה).

           ביום 16.1.2011 סמוך לשעה 18:30 ביצע המערער סיור ליד בית המנוח, שנעדר מהבית באותה עת, ולאחר מכן חזר לדירה. בזמן מסוים לפני השעה 20:15 הגיע המערער בשנית לבית המנוח והמתין לבואו, כאשר הוא מצויד באקדח חצי אוטומטי מסוג CZ שבכוחו להמית אדם (להלן: האקדח). סמוך לשעה 20:15 המנוח ואשתו חזרו לביתם, החנו את רכבם והלכו לכיוון הבית כאשר המנוח צועד ראשון ואשתו אחריו. כשהמנוח הגיע לרחבת הכניסה לבית, המערער ירה לכיוונו באמצעות האקדח לפחות חמישה קליעים, ולפחות ארבעה מתוכם פגעו במנוח בחזהו ובזרועותיו וגרמו למותו.

3. להשלמת התמונה העובדתית יצוין כי כ-10 חודשים לאחר ביצוע המעשים המתוארים, ומשכיווני חקירה קודמים העלו חרס, נמצא האקדח ששימש לביצוע הרצח כאשר הוא מוסתר במקווה בבית שמש, עיר מגוריו של המערער, מאחורי עמוד בטון, עטוף בגרביים שעל אחת מהן נמצא פרופיל גנטי (להלן: דנ"א) של המערער. בעקבות כך בוצעו מחקרי תקשורת לגבי מכשיר הטלפון הסלולרי של המערער, ובמסגרתם נמצא כי המערער שהה בקרבת בית המנוח במועדים הרלוונטיים, כמתואר בכתב האישום. במסגרת מחקרי התקשורת אוכנו שיחות רבות, ובין היתר נמצא כי ביום 2.1.2011 המערער ביצע שיחת טלפון לבית המנוח ממקום סמוך לבית, חרף העובדה שבין השניים לא הייתה היכרות מוקדמת; וכן אוכנה שיחה נוספת שביצע לבית שכן של המנוח, יעקב גלעד (להלן: גלעד), שגם עימו אין למערער היכרות קודמת. על בסיס ממצאים אלה הוגש כתב האישום כמפורט לעיל. במהלך המשפט כפר המערער כפירה כללית במעשים המיוחסים לו בכתב האישום, אולם יצוין כי במסגרת עדותו הודה שהגרביים שעטפו את האקדח היו שייכים לו, וטען כי כל תפקידו הסתכם בקבלת האקדח ובהעברתו והסתרתו.

הכרעת הדין

4. בית המשפט המחוזי הרשיע את המערער בהכרעת דין מקיפה ויסודית המשתרעת על פני כ-200 עמודים. כבר בפתח הכרעתו מציין בית המשפט כי ההרשעה נשענת על צבר של ראיות נסיבתיות, זו הסוגיה שבמוקד הערעור שלפנינו. בחלק הארי של הכרעת הדין בית המשפט סוקר את השורה הארוכה של הראיות הנסיבתיות שהביאו להרשעת המערער, ולהלן יובאו עיקרי הדברים.

5. ככלל, בית המשפט הגיע למסקנה כי עדי המשיבה הם מהימנים. בהתייחס לעדותה של ק.מ.ק.מ., עדת התביעה המרכזית ומי שהייתה בת זוגו של המערער במועדים הרלוונטיים (להלן: מ.), נקבע כי עדותה אמינה, וזאת במיוחד משנמצא כי לא היה למ. כל רצון להביא להפללתו של המערער, חרף העובדה שנפרדו מאז; ובמקרים רבים אף ניסתה לסייע לו בעדותה הגם שזומנה כעדה מטעם התביעה. מעדותה של מ., שהתלוותה למערער בנסיעתו לחיפה בסוף השבוע שבו נרצח המנוח, עולה כי במהלך שהותו בחיפה הגיע המערער לרחובות הסמוכים לבית המנוח, באופן התואם את האיכונים הסלולריים שבוצעו למכשירו, במטרה לאתר את המנוח שאותו הוא תיאר (באופן שקרי) באוזני מ. כמי שחייב לו כסף. לבסוף בית המשפט קבע כי לא קיים פער משמעותי בין עדותה של מ. לבין עדותו של המערער, כפי שתפורט בהמשך, והסתירה בין העדויות נוגעת אך לשני עניינים שלגביהם העדיף בית המשפט את גרסתה של מ.: פער במיקום המדויק שבו עצרו את הרכב במהלך ההתחקות אחר המנוח, לגביו נקבע שהוא זניח; וסכום של 40,000 ש"ח שקיבל המערער מקובי, לדברי מ., לכאורה בתמורה לרציחת המנוח; ויצוין כי קובי לא זומן לעדות על ידי המערער, וזאת נזקף לחובתו.