ע"פ 295/15 ו' מ' ואח' נ' מדינת ישראל

השופט י' עמית:

           שלושה ערעורים מאוחדים הנובעים ממעשה אלימות אחד.

1. ואלו הנפשות הפועלות: המערער בע"פ 343/15 (להלן: ו' א') הוא אביה של ר' א' (להלן: המתלוננת), הנשואה לג' א' (להלן:המתלונן). המערער בע"פ 295/15 (להלן: ו' מ') נשוי לבת אחרת של ו' א'. ובקיצור, המתלונן ו-ו' מ' הם חתניו של ו' א', וכפי שנראה להלן, שני החתנים עומדים משני צידי המתרס, האחד כמתלונן והשני כמערער-נאשם.

           וזה סיפור המעשה כפי שעולה מכתב האישום ומהעובדות שאינן שנויות במחלוקת: בגין סכסוך שפרץ בין המתלונן לבין ו' א', הגיש ו' א' תלונה למשטרה כנגד המתלונן, שלטענתו, הציק לו ולמשפחתו, היה מגיע מדי יום לביתם, מקלל, שולח הודעות ותמונות מבזות בטלפון הסלולרי ועוד. משלא חדל המתלונן מהתנהגותו זו, פנה ו' א' לבית המשפט ועתר וקיבל צו הטרדה מאיימת כנגד המתלונן. גם צו זה הופר על ידי המתלונן, ומשכך הגיש ו' א' מספר תלונות למשטרה. משהמשיך המתלונן להציק ולהטריד את ו' א' ומשפחתו, עקרה המשפחה  לדירה אחרת בשכונה אחרת. בחלוף מספר ימים, המתלונן איתר את מקום משכנם החדש, וביום 12.6.2014 הגיע למקום ברכבו, כשהמתלוננת ובנם בן השנה וחצי יושבים במכונית. המתלונן חלף על פני הדירה בה התגוררו ו' א' ומשפחתו, סב על עקבותיו ושב לכיוון הדירה. או-אז, ירדו לרחוב ו' א', ו' מ' וגם ב' א', בנו של ו' א', וחסמו את הדרך ברכבו של ו' מ'. משעצר המתלונן את רכבו, נגשו אליו השלושה, כאשר ו' מ' אוחז בלום ברזל בידו והבן ב' א' אוחז במפתח ברגים מברזל. ו' מ' ניגש אל המתלונן שישב במושב הנהג, היכה אותו בפניו במכת אגרוף, וכאשר המתלוננת - שהייתה בהריון מתקדם – יצאה מהרכב, ניגש אליה, דחף אותה והיכה אותה באגרופו בפניה ובראשה. ב' א' שבר את זגוגיות הרכב ליד מושב הנהג באמצעות מפתח הברגים שבידו ולאחר מכן שבר את פנסי הרכב. ואילו ו' מ' ו-ו' א' היכו יחדיו את המתלונן, תוך שו' מ' עושה שימוש בלום הברזל שאחז בידו. כתוצאה מכך נגרם למתלונן שבר פתוח ברגלו והוא אושפז בבית החולים למשך 5 ימים.

           בגין כל אלה הורשעו ו' א' ו-ו' מ', על פי הודאותיהם, בעבירות הבאות לפי חוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין): חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, תקיפה הגורמת חבלה ממשית בנסיבות מחמירות, וסיוע לחבלה במזיד – עבירות לפי סעיפים 333 + 335(א)(1)+(2) + 29(ב); סעיפים 380 + 382(א) + 29(ב) ו-413ה + 29(ב) + 31, בהתאמה.

2. בית משפט קמא גזר את דינו של ו' א' למאסר בפועל של 30 חודשים מיום מעצרו, 12 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים שלא יעבור עבירת אלימות שהיא פשע, ופיצוי למתלוננים בסך 10,000 ₪.

           על ו' מ' הושת מאסר בפועל של 15 חודשים מיום מעצרו, 10 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים שלא יעבור עבירת אלימות ופיצוי למתלוננים בסך 10,000 ₪.

           על גזר הדין נסבים שלושת הערעורים שבפנינו. בע"פ 343/15 מערער ו' א' על חומרת העונש שהושת עליו ומבקש להפחיתו; בע"פ 295/15 מערער ו' מ' על חומרת העונש שהושת עליו ומבקש להפחיתו. מנגד, מערערת המדינה בע"פ 363/15 על קולת העונש שהושת על ו' מ'.

3. ו' מ' ו-ו' א' מקבלים עליהם כי אין הצדקה למעשה האלימות בו נקטו, אך הדגישו בערעוריהם את הנסיבות המאוד מיוחדות של המקרה, שעה שהמתלונן לא הרפה מהם ולמרות כל נסיונותיהם "לנתק מגע" מהמתלונן, הלה חזר להטרידם, עד כדי כך שעקרו לדירה אחרת, אך גם זאת ללא הועיל. היה זה המתלונן שכאשר איתר את הדירה אליה עברו, חזר על עקבותיו ברכבו, ומשכך חשו כי לא עומדת בפניהם דרך אחרת אלא ללמד את המתלונן את לקחו. שני המערערים הצביעו על כך שהם אנשים נורמטיביים העובדים לפרנסתם, וכמעט אין להם עבר פלילי (ו' מ' הורשע בשנת 2008 בגין רכישת/אחזקת חלק של נשק או תחמושת, עבירה לפי סעיף 144(א) סיפא לחוק העונשין, והושת עליו מאסר על תנאי של 4 חודשים. ו' א' הורשע בעבירה משנת 1999 של החזקת נכס החשוד כגנוב, ובעבירת איומים ותקיפה הגורמת חבלה של ממש בשנת 1987, דהיינו לפני למעלה מעשרים וחמש שנה).

           ו' מ' הדגיש את מצבו הרפואי עקב מחלת הכליות ממנה הוא סובל, ואת העובדה שנולד לו ילד ראשון לאחר 30 שנה (כאמור, ו' מ' הוא חתנו של ו' א' אך הוא מבוגר ממנו). ו' א' הדגיש בערעורו את חוסר האחידות בענישה בינו לבין ו' מ', בהתחשב בכך שו' מ' היה דומיננטי ממנו בארוע, כמי שאחז בלום הברזל, שבר את רגלו של המתלונן וגם הלם בראשה ובפניה של המתלוננת.