ע"פ 29330-11-14 כהן נ' מדינת ישראל

המערער הורשע על סמך הודייתו בעבירות של החזקת סכין וכן הפרעה לשוטר במילוי תפקידו.

מעובדות כתב האישום עולה, כי המערער ניגש לקבוצת אנשים, התחיל להטריד מינית בנות שבקבוצה, המתלונן ביקש מהמערער לעזוב את המקום, בתגובה לכך הוציא המערער סכין ממכנסיו וכיוון אותה לעבר המתלונן ולאחר מכן, נמלט המתלונן מהמקום והמערער "דלק" בעקבותיו כשהסכין בידו. כשהגיעו למקום שוטרים החל לברוח מהם ובמהלך המנוסה השליך את הסכין.

בית משפט קמא (כב' השופט ד' בארי – שופט בכיר) הפנה את המערער לקבלת תסקיר של שירות המבחן ובדיעבד התסקיר נמצא בפנינו.

בית משפט הטיל על המערער את העונשים הבאים:

8 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים בגין העבירה על פי סעיף 186 לחוק העונשין, קרי החזקת סכין שלא כדין וכן 3 חודשי מאסר על תנאי בגין העבירה של הפרעה לשוטר במילוי תפקידו.

הערעור שבפנינו הוגש על-ידי המערער עצמו. הערעור איננו ממוקד ואם ניתן להבין ממנו משהו, הרי שעיקר הכובד מונח על כך שהסכין שמדובר בה היא סכין לדרמן שבעיקרה כלי עבודה. עוד טען המערער כי הוא הוטעה על-ידי באת כוחו דאז באשר למשמעות הודייתו. עוד טען המערער בהודעת הערעור כי מצבו הנפשי איננו ברור. העתירה בסופו של דבר, אם אנו מבינים אותה כדבעי, היא לביטול ההרשעה ולחילופין מבקש המערער כי נפנה אותו שוב לבדיקה נפשית.

הפסקנו את הכתבתו של פסק הדין משום שהמערער צועק כל הזמן. בשל הפרעתו של המערער, הוזעק לאולם איש בטחון שירחיק את המערער מן האולם. נשלים את הכתבתו של פסק הדין ללא נוכחותו של המערער בשל התנהגותו.

<#3#>

ניתן והודע היום י' ניסן תשע"ה, 30/03/2015 במעמד הנוכחים.