ע"פ 2848/14 פלוני נ' מדינת ישראל

השופט ס' ג'ובראן:

           ערעור על הכרעת דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (כבוד סגן הנשיא י' צבן, והשופטים ר' כרמל ור' פלדמן-פרידמן) בתפ"ח 1349-01-13 מיום 7.11.2013, במסגרתה הורשע המערער פה אחד בעבירת אינוס, תוך ניצול מצב המונע התנגדות (שכרות), לפי סעיפים 345(א)(1) ו-(4) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין או החוק), בעבירת התחזות לאדם אחר לפי סעיף 441 רישא לחוק וכן בעבירת הפרעה לשוטר במילוי תפקידו לפי סעיף 275 לחוק. הערעור מופנה כלפי הרשעתו של המערער בעבירת האינוס ובעבירה של התחזות לאדם אחר. כמו כן, מופנה הערעור כלפי גזר הדין מיום 1.4.2014, במסגרתו נגזרו על המערער שש שנות מאסר בפועל, 12 חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים שלא יעבור עבירה מסוג פשע, ופיצוי למתלוננת בסך של 20,000 ש"ח.

רקע והליכים

כתב האישום

1. על פי כתב האישום מיום 30.12.2012, בתקופה הרלבנטית שהתה המתלוננת, ילידת 1987 ואזרחית ארה"ב, בחופשה בישראל. ביום 23.12.2012, בשעות הערב, בלעה המתלוננת מספר רב של כדורים שונים שהיו ברשותה על פי מרשם, וסמוך לאחר מכן רכשה בקבוק וודקה ושתתה מחצית מתכולתו. כעבור מספר שעות, בבית קפה במרכז העיר בירושלים, פגש המערער, יליד 1962, במתלוננת אשר באותה העת היתה שיכורה, בהכרה חלקית ולא מסוגלת לעמוד על רגליה. המערער תמך בה, הושיב אותה על כסא בבית הקפה הסמוך והביא לה כוס מים. תוך כך, הבחין בתרופות וכדורים המצויים בתיקה. המערער הוביל את המתלוננת אל דירתו בשכונת נחלאות שבעיר על מנת לקיים עמה יחסי מין, תוך שתמך בגופה על מנת שלא תמעד. כאשר הגיעו השניים לדירתו, הוביל המערער את המתלוננת לחדר המיטות וקיים עמה יחסי מין מלאים בהיותה שיכורה. במהלך האירוע התעוררה המתלוננת וביקשה להדוף את המערער מעליה, אך ללא הועיל. לאחר המעשה עזבה המתלוננת את הדירה כשבידה פתק שניתן לה על ידי המערער עם פרטי ההתקשרות עמו. מתוך מצוקתה, פנתה המתלוננת לעוברים ושבים כדי שיסייעו לה. על פי עצתם, התקשרה המתלוננת אל המערער וזה יצא מדירתו לפגוש אותה. במקביל, הוזעקה המשטרה למקום על ידי עוברי האורח. המערער הגיע למקום ועוכב על ידי עוברי האורח עד לבוא המשטרה. לאחר שהגיעה המשטרה, התחזה המערער לאדם אחר ומסר לשוטרים פרטים כוזבים בכוונה להכשילם. למתלוננת, אשר היתה בתולה עובר למעשה, נגרם קרע מדמם וגלד בקרום הבתולים כתוצאה ממעשה האינוס, והיא נזקקה לטיפול רפואי.

           בגין מעשים אלה הואשם המערער בעבירת אינוס לפי סעיפים 345(א)(1) ו-(4) לחוק העונשין (להלן: עבירת אינוס), התחזות לאדם אחר לפי סעיף 441 רישא לחוק (להלן: עבירת התחזות לאדם אחר),והפרעה לשוטר במילוי תפקידו לפי סעיף 275 לחוק (להלן: עבירת הפרעה לשוטר במילוי תפקידו).

2. בתגובתו לכתב האישום, הודה המערער כי הציג עצמו לשוטרים כאדם אחר. כן הודה, כי פגש במתלוננת שהיתה שיכורה, כי זו התלוותה אל דירתו שם קיים עמה יחסי מין, אך נותרה במחלוקת שאלת מצבה ההכרתי של המתלוננת בעת קיום היחסים, וכנגזרת מכך השאלה, האם קיימה יחסים אלה מתוך הסכמה.

בית המשפט המחוזי

3. ביום 7.11.2013, לאחר שמיעת הראיות ובהן עדות מוקדמת של המתלוננת, הרשיע בית המשפט המחוזי את המערער בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום, תוך שהסתייע בהודעות המערער עצמו באשר למצבה של המתלוננת ביום המעשה. הוכרע על פי כלל הנתונים, כי לא ניתנה הסכמה חופשית מצדה לקיום יחסי המין.

4. בית המשפט המחוזי קבע, בהתאם גם לגרסתו של המערער, כי כאשר המערער פגש את המתלוננת בבית הקפה, היא היתה שיכורה עד כדי חוסר תפקוד כמעט. עוד נקבע כי לפי הודעותיו של המערער, בעת ההליכה עם המתלוננת לדירתו, היא התנדנדה, נזקקה לתמיכה ואזהרה ממכשולים בדרך, ובכך למעשה הסתכמה התקשורת ביניהם שכן היא כלל התקשתה לדבר. המערער אף לא דיבר עמה בהגיעם לדירתו ולא ניסה לברר עמה האם היא מעוניינת בקיום יחסי המין עמו, ועצם התפשטותה של המתלוננת נתנה לו לגיטימציה לביצוע המעשה. זאת ועוד, אף את פעולת הוצאת הטמפון מגופה עשה ביוזמתו. על כן, לאור פרק הזמן הלא ארוך שעבר מאז שהמתלוננת צרכה את האלכוהול ועד שהגיעה לבית המערער, לאור מצבה של המתלוננת לאורך ההליכה אל ביתו של המערער, ולאור חוסר התקשורת המילולית ביניהם, בית המשפט המחוזי קבע כי המתלוננת לא נתנה הסכמה חופשית לקיום יחסי המין עם המערער וכי היתה במצב המונע ממנה לתת הסכמה חופשית. מצב זה נגרם כתוצאה מהאלכוהול אותו שתתה, בשילוב עם התרופות שנטלה.