ע"פ 28202-09-14 וקנין נ' מדינת ישראל

1.המערער הורשע לאחר שמיעת ראיות בת"פ 28834-12-13 (בית משפט שלום בכפר סבא) בפריצה לבית ביישוב שערי תקווה וגניבת רכוש מתוכו נושא האישום הראשון ובהחזקת כלי פריצה נושא האישום השני.

המערער נידון ל-30 חודשי מאסר בפועל, כולל הפעלת שנת מאסר על תנאי שהיתה תלויה ועומדת נגדו, שנת מאסר על תנאי בתנאים המפורטים בגזר הדין, תשלום קנס בסכום של 2,500 ₪ ותשלום פיצוי בסכום של 3,500 ₪ לבעלי הבית.

הערעור מכוון כלפי הרשעת המערער בעבירות הפריצה והגניבה נושא האישום הראשון וכלפי עונש המאסר שהוטל על המערער.

2.בית משפט קמא סיכם את ממצאיו, שהתבססו על צפייתו בסרטוני אבטחה של הישוב ושל בית המתלוננים ת/21 ות/22, על תפיסת החולצה ת/14 בארון הבגדים של המערער, על מבנה פניו, על צורת הליכתו, ועל חוסר אמון בגרסה הכבושה של המערער בעדותו, לאחר ששתק בכל חקירותיו, בסוף עמ' 11 ובתחילת עמ' 12 כדלקמן:

"לסיכום, הוכח כי רכבו של הנאשם, כשאדם העונה על התיאור של הנאשם נוהג בו, הגיע ליישוב שערי תקווה, זמן קצר מאוד לפני ההתפרצות לבית המתלוננים; הנהג לבש חולצה דומה מאוד עד זהה לזו שנתפסה בארון הבגדים בחדרו של הנאשם; זמן קצר לאחר מכן, התפרץ אדם שמבנה גופו תואם את זה של הנאשם לבית המתלוננים, כשהוא לובש את אותה חולצה אמורה; האדם יצא מן הבית כשעל גבו תיק גב שחור; לאחר זמן קצר, יצא רכבו של הנאשם את שערי היישוב; הנאשם טען כי מעולם לא היה ביישוב; הנאשם לא סיפק הסבר סביר כיצד רכבו הגיע ליישוב ומי יכול היה לנהוג בו; כן לא סיפק הסבר סביר לכך שחולצה דומה עד זהה לזו שהיתה מעורבת בארוע נתפסה בארון בגדיו; הנאשם שמר על זכות השתיקה בחקירותיו במשטרה, גם כשהטיחו בו ראיות מפלילות קונקרטיות המסבכות אותו בביצוע העבירות; גם לבית המשפט לא הביא הנאשם עדים שיכולים היו לתמוך בגירסתו".

3.ב"כ המערער טוענת בהודעת הערעור ובטיעוניה בפנינו כי העובדה שבית המשפט קמא צפה בסרטוני האבטחה מספר פעמים, כתב שבמבט ראשון נראה שנהג רכבו של המערער מרכיב משקפיים, כאשר אין ספק שהמערער לא מרכיב משקפיים, והשתמש במילים "דומה מאוד" כאשר התייחס לחולצה שלבש נהג הרכב ולחולצה ת/14 שנתפסה בביתו של המערער, מביאים למסקנה שהמשיבה לא הוכיחה במידה שמוטלת עליה במשפט פלילי את היותו של המערער הפורץ לבית המתלוננים, שכן בביתם לא נתפסו טביעת אצבעותיו או כל ממצא אחר שמעיד על הימצאותו בבית.

4.ב"כ המערער טוענת שהחיפוש שנערך בבית המערער, במהלכו נתפסה החולצה, היה לא חוקי שכן לא נערך בנוכחות שני עדים והחולצה לא נתפסה בחיפוש קודם שנערך בבית המערער סמוך יותר לפריצה ולגניבה.

5.ב"כ המערער עותרת להתערב בממצאי מהימנות שייחס בית משפט קמא לשוטרים ובחוסר האמון שייחס לדברי המערער, שכן המערער שתק בחקירותיו מחשש שהשוטרים מתכוונים להפלילו בביצוע פריצות שלא ביצע ונמנע מלמסור את שמו של מי שנהג ברכבו בזמן הרלוונטי ולהביא אותו לעדות מחשש להפללתו.

6.ב"כ המשיבה תומכת בהרשעת המערער על סמך מה שנראה בסרטוני האבטחה, כפי שתואר על ידי בית משפט קמא והשוטר שצפה בהם וטוענת שהרשעת המערער מבוססת על ממצאי מהימנות שערכאת ערעור לא מתערבת בהם.

לטענתה, המזכרים שרשמו השוטרים שחיפשו בבית המערער (ת/13 ות/13 א') ותפסו את החולצה ת/14, הוגשו בהסכמת ב"כ המערער שיצג אותו בבית משפט קמא.