ע"פ 281-15 פלוני נ' מדינת ישראל

השופט מ' מזוז:

1. ערעור על גזר דינו מיום 4.12.2014 של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע בשבתו כבית משפט לנוער (כב' השופטים ב' אזולאי, נ' זלוצ'ובר, י' רז-לוי) בתפ"ח 44932-08-13.

תמצית הליכים קודמים

2. ביום 24.11.2013 הורשע המערער, קטין, על-פי הודאתו במסגרת הסדר טיעון בכתב אישום מתוקן, בחמש עבירות של אינוס בת דודו הקטינה, בת עשר וחצי שנים בעת האירועים (להלן: הקטינה) לפי סעיף 345(ב)(1) בנסיבות סעיף 345(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין).

           כמתואר בכתב האישום, לאחר שנפרדו הוריה של הקטינה הועברו היא ואחיה למשמורת אביה, ויחד עברו השלושה להתגורר בבית הוריו של המערער, בן דודה של הקטינה. הקטינה שוכנה באותו חדר עם המערער ואחיו הצעיר, במיטות נפרדות. במהלך תקופה של כ- 6 חודשים של מגורים משותפים אלה, בחמש הזדמנויות שונות, ניגש המערער למיטתה של הקטינה בשעה שישנה, הוריד את מכנסיה, התפשט, שכב עליה והחדיר את איבר מינו לאיבר מינה. בחלק מהמקרים התעוררה הקטינה משנתה, דחפה את המערער ואמרה לו "די", והמערער חדל ממעשיו. כמו כן, לעיתים ביצע המערער את המעשים לאחר שחזר מבילוי שכלל שתיה של משקאות אלכוהוליים.

3. בגזר הדין שניתן ביום 4.12.2014 השית בית המשפט המחוזי על המערער 18 חודשי מאסר לריצוי בפועל, בניכוי ימי מעצרו, 12 חודשי מאסר על תנאי לבל יורשע במשך 3 שנים מיום שחרורו בעבירת מין מסוג פשע, וכן השית על המערער פיצוי שישולם לקטינה בסך 15,000 ש"ח.

4. בבואו לגזור את העונש עמד בית המשפט על כך שהמערער היה קטין, כבן שש עשרה וחצי שנים, בעת ביצוע מעשיו, וכן על כך שהשיקול המרכזי בענישת קטינים הוא שיקומו של הקטין. בית המשפט התייחס לאמור בשלושה תסקירי שירות המבחן לנוער שהוגשו בעניינו של המערער, מהם עלה כי המערער עבר כברת דרך חיובית משמעותית בתהליך השיקום לאחר ששולב במעון "כנף של אהבה" (להלן: המעון), שם הוא שוהה מאז 24.3.2014. בתסקיר האחרון מבין השלושה, שהוגש לאחר שהמערער שהה 11 חודשים במעון, צוין כי המערער מבין את הסיבות לצריכת האלכוהול ולעבירות שביצע ורכש כלים על מנת להימנע ממצבים אלו בעתיד. בית המשפט התייחס גם לעמדת הגורמים המטפלים מטעם המעון אשר ציינו לשבח את התקדמותו המשמעותית של המערער, תוך שהדגישו את החשיבות שבהמשך טיפול. לבסוף, ציין בית המשפט את המלצת שירות המבחן להסתפק בהטלת עונש מאסר על תנאי ושל"צ בהיקף משמעותי יחד עם פיצוי למתלוננת. בית המשפט זקף לזכותו של המערער גם את הודאתו בביצוע המעשים, הודאה שניתנה כבר בתחנת המשטרה וספק אם ניתן היה להגיש כתב אישום בלעדיה, וקבע כי ניכר שהמערער מביע חרטה כנה על מעשיו. כן עמד בית המשפט על נסיבותיו האישיות של המערער, יכולתו הקוגניטיבית והקשיים המשפחתיים בהם היה נתון.

           לצד זאת עמד בית המשפט על כך שקטינות איננה מהווה חסינות, וכי אל מול שיקולי שיקום עומדים שיקולי הרתעה וגמול. בית המשפט קבע כי העבירות שביצע המערער הן חמורות במיוחד ויש בהן כדי לבזות, להשפיל ולפגוע בגופה ובכבודה של הקטינה. כן נקבע כי המערער ניצל את המצב המשפחתי ואת פער הגילאים בינו לבין הקטינה וכי ביצע את מעשיו בעת שהקטינה ישנה והתנגדותה הייתה מוגבלת. כמו כן, שקל בית המשפט את השפעת גזר הדין על הקטינה, אשר אומנם לא הוגש תסקיר נפגעת בעניינה נוכח חשש שהדבר עלול להזיק לה, ואולם ברי כי נגרם לה נזק אשר לא ניתן להקל בהשלכותיו.