ע"פ 27051-08-16 אוויסון בע"מ ואח' נ' מדינת ישראל

1. בקשה לעיכוב ביצוע החלטתו של בית משפט השלום מיום 8.6.16 (כב' השופט גבאי-ריכטר) בה הורה כי המערערת 1 ביזתה צו שיפוטי ולפיכך הורה כי "..ככל שמשיבה 1 (המערערת 1 – ש.ר.) תבצע מיום מתן החלטה זו, כל עבודות בניה, הנחת תבניות לקברים, שינוי פני הקרקע, מלוי תבניות וביצוע קבורה בפועל, היא תשלם לאוצר המדינה קנס בסך 10,000 ₪ בגין כל יום שבו תימשכנה ההפרות האמורות".

2. בתמצית יפורט הרקע להחלטה האמורה.

ביום 10.12.12 נתן בית המשפט לעניינים מקומיים לבקשת המשיבה צו להפסקת עבודות בחלקות 60, 61, בגוש 30259 בהר המנוחות בירושלים. מדובר על מקרקעין שבבעלות העוררת 1 שיעודם קבורת שדה, והעבודות שנטען כי בוצעו היו הנחת "תבניות קברים". בית המשפט הורה כי על העוררת 1 ועל כל מי שעובד בשירותה ו/או מטעמה "להפסיק כל עבודת בניה בנכס מכל סוג ומין שהוא".

בהחלטה מיום 24.3.13 נעתר בית המשפט לעניינים מקומיים לבקשה לביטול הצו תוך שהוא קובע כי התכנית החלה על המקרקעין היא תכנית מפורטת ובשים לב לעבודות שבוצעו - חפירה, הטמנת תבניות לקברים ומילוים ולנוכח הוראת סעיף 145(א)(3) ותקנה 1(2)(ב) לתקנות התכנון והבניה (עבודה ושימוש הטעונים היתר), התשכ"ז-1967, אין צורך בהיתר.

לבקשת המשיבה הורה בית המשפט לעניינים מקומיים על עיכוב ביצוע החלטתו וערעור שהגישה המשיבה לבית המשפט המחוזי התקבל (כב' השופטת ר. פרידמן-פלדמן) תוך שנקבע כי התכנית אינה מפורטת דיה כדי לשמש תחליף לקבלת היתר ספציפי, ובית המשפט הורה כי צו הפסקת העבודה יעמוד בעינו עד לקבלת היתר ועמידה בכל תנאי התכנית כנדרש (ע"פ 14113-04-13, מיום 19.5.16).

בקשת רשות ערעור שהוגשה לבית המשפט העליון על אותה החלטה נדחתה תוך שנאמר כי אכן אין התכנית החלה על המקרקעין מהווה תכנית מפורטת דיה על מנת שתשמש תחליף לקבלת היתר (רע"פ 4731/13, החלטה מיום 28.10.13).

3. ביום 8.12.15 הגישה המשיבה בקשה לפי פקודת בזיון בית משפט בעקבותיה ניתנה ההחלטה מושא הערעור.

בהחלטתו מיום 8.6.16 (בע"א 16972-12-15) קבע בית המשפט השלום כי למעשה אין מחלוקת כי המבקשות המשיכו לבצע עבודות בחלקות האמורות שכללו הנחת תבניות קברים במספר הולך וגדל ואף ביצעו קבורה בפועל במקום. לפיכך הורה בית המשפט כמפורט ברישא להחלטה זו.

טענות הצדדים