ע"פ 26682-12-11 אמנון לוי נ' מדינת ישראל,ע"פ 30668-12-11 הרצל שואעי נ' מדינת ישראל

הערעורים

1.לפניי ערעורים שהגישו הנאשמים על הכרעת-דינו של בית-משפט לעניינים מקומיים ירושלים (כב' השופטת ת' בר-אשר – צבן), בת"פ 8477/06. הערעורים מופנים הן על הכרעת-הדין מיום 7.2.10, והן על גזר-הדין מיום 2.11.11. בהכרעת-הדין הורשעו מערערים 1 ו-2 (נאשמים 1 ו-3 בבית-משפט קמא), בעבירת ביצוע עבודות ללא היתר – לפי סעיפים 145(א) ו-204(א) לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965(להלן – חוק התכנון והבנייה או החוק), ובעבירת הפרת צו שיפוטי להפסקת עבודות, לפי סעיף 240 לחוק. בהכרעת-הדין האמורה זוכה נאשם 2 על-ידי בית-משפט קמא מהעבירות האמורות, שיוחסו אף לו (להלן – נאשם 2). בגזר-הדין הוטלו על המערערים קנסות: על מערער 1 – בסכום של 660,000 ₪ (ב-30 תשלומים חודשיים); ועל מערער 2 – בסכום של 30,000 ₪ (ב-10 תשלומים חודשיים). כמו-כן, חויבו המערערים לחתום על התחייבות כספית להימנע מעבירות על-פי חוק התכנון והבניה, ומערער 1 אף נצטווה להתאים את הבנייה נושא הכרעת-הדין לתוכניות ולהיתרי בנייה החלים באזור, לרבות בדרך של הריסה. בפתח הדברים אעיר, כי צר לי על התקלה שבעיכוב מתן פסק-הדין בערעור.

האישומים ותמצית המחלוקת בבית-משפט קמא

2.באישום הראשון הואשמו שני המערערים בעבירה לפי סעיפים 145(א) ו-204(א) לחוק, בכך שביצעו ללא היתר עבודה הטעונה היתר. על-פי האישום הראשון, בתקופה שבין יום 14.5.06 לבין יום 5.7.07 הרסו המערערים שני מבנים ברחוב חיי אדם 20 בשכונת מאה שערים בירושלים: האחד – בן שתי קומות, והשני – בן קומה אחת. לאחר ההריסה, נחפר במקום שטח של כ-200 מ"ר בעומק משתנה בין מטר אחד לשלושה מטרים, ונבנה במקום בניין בן ארבע קומות ששטחו הכולל כ-560 מ"ר. באישום השני, יוחסה למערערים עבירה לפי סעיף 240 לחוק, בכך שלא קיימו צו שיפוטי להפסקת עבודות, שניתן לפי סעיף 239 לחוק. על-פי האישום השני, ביום 16.5.06 ניתן על-ידי בית-משפט קמא, בתיק ב"ש 5278/06 צו להפסקת עבודות לפי סעיף 239 לחוק, שציווה על מערער 1 ועל נאשם 2, וכן על כל מי שעובד מטעמם, להפסיק את עבודות הבנייה בנכס נושא האישום הראשון. הצו הומצא ביום 17.5.06, או בסמוך לכך; אך בניגוד לצו, במהלך התקופה שבין המצאת הצו עד ליום 5.2.07 נמשכו העבודות על-ידי מערער 1 ונאשם 2, או על-ידי מי מטעמם, כך שבוצעו כל עבודות הבנייה המתוארות באישום הראשון.

בערכאה הדיונית לא הייתה מחלוקת בין הצדדים, כי העבודות המתוארות באישום הראשון בוצעו ללא היתר בנייה, ואף לא הייתה מחלוקת שלאחר מתן צו הפסקת העבודות, נמשכו העבודות באופן שהפר את הצו. תמצית המחלוקת התמקדה בשתי שאלות: הראשונה, ביחס לאישום הראשון – האם ניתן לראות במערערים אחראים לביצוען של עבודות הבנייה; והשנייה באשר לאישום השני – האם ידע כל אחד מהמערערים על מתן הצו, והאם ניתן לראותו כאחראי להפרתו.

השתלשלות ההליכים בערכאה קמא

3.להלן תקציר השתלשלות ההליכים, כפי שתוארו בהרחבה בהכרעת-דינו המפורטת של בית-משפט קמא.

ביום 16.5.06 ניתן על-ידי בית-משפט קמא בתיק ב"ש 5278/06 צו להפסקת עבודות, לפי סעיף 239 לחוק, זאת לבקשת המשיבה (להלן – צו הפסקת העבודות). במועד זה, על-פי האמור בבקשה ובצו, כבר הושלמו עבודות הריסת שני המבנים וכן נחפר השטח שעליו הוקם הבניין. ביום 9.8.06 הוגש כתב-האישום המקורי בתיק דנן, שביו יוחסו למערערים שני אישומים: האחד – בגין ביצוע עבודות ללא היתר שכללו את הריסת המבנים, חפירת השטח והתחלת בנייתה של קומת הקרקע; והשני – בגין הפרת צו הפסקת העבודות. ביום 23.1.07 הוגשה לבית-משפט קמא בקשה בתיק ב"ש 772/07 למתן צו הריסה לפי סעיף 241 לחוק, זאת נוכח הפרת הצו השיפוטי. בהחלטת בית-המשפט (כב' השופט א"צ בן זמרה), מיום 18.4.07, נקבע כי הגם שלא הוכח כי הצו השיפוטי הומצא למערער 1 ולנאשם 2, הרי שהוכח שהשניים ידעו על הוצאתו, ואין מניעה למתן צו הריסה לפי סעיף 241 לחוק. עם זאת, החליט בית-משפט קמא שלא ליתן צו לפי סעיף 241, הואיל והגיע למסקנה שלא התמלא התנאי ש"מן הצדק" להוציא צו כאמור. ביום 13.3.07 הוגש כתב-האישום המתוקן הכולל את שני האישומים שצוינו בפתיח לפסק-דין זה; ובסמוך לכך הוגשה לבית-משפט קמא בקשה, בתיק ב"ש 2499/07, למתן צו לפי סעיף 239(ב) לחוק, שיורה על הפסקת הליכי הרישוי עד לתום ההליך המשפטי. בהחלטת בית-משפט קמא (כב' השופטת י' ייטב), מיום 9.9.07, התקבלה הבקשה. ערעורים הדדיים שהוגשו על-ידי הצדדים לבית-משפט זה – הן על ההחלטה בב"ש 772/07 והן על ההחלטה בב"ש 2499/07 – אשר נדונו לפניי, נדחו ביום 10.8.08 (ע"פ 40332/07 וע"פ 40632/07).

הראיות אודות ביצוע העבודות ותמצית המחלוקת בבית-משפט קמא

4.מכאן לתמצית הראיות, כפי שתוארו בהכרעת-הדין המפורטת של הערכאה קמא. כאמור, המערערים לא חלקו בבית-משפט קמא על כך שהעבודות המתוארות באישום הראשון בוצעו ללא היתר בנייה, וכי למרות מתן הצו להפסקת עבודות הבנייה, נמשכו העבודות. הראיות הובאו בשאלות השנויות במחלוקת, בעניין אחריותם של המערערים לביצוע העבירות.

בהכרעת-דינו סקר בית-משפט קמא את עדויותיהם של מפקחי הבנייה מר אולג גורדון, מר יוסי בן-הרוש, ומר טארק עבד אל רחמאן. ואביא להלן את תמצית הדברים.