ע"פ 26631-10-15

לפניי בקשה להארכת המועד להגשת ערעור על גזר הדין שניתן ביום 6.6.15 על ידי בית הדין האזורי לעבודה בתל-אביב-יפו (השופטת שרון אלקיים; ת"פ 51356-11-11) (להלן: "גזר הדין").

המבקשת עסקה בתקופה הרלוונטית לכתב האישום במתן שירותי אבטחה, שמירה ומיגון אלקטרוני והואשמה באי תשלום גמול בגין עבודה בשעות נוספות, אי מסירת תלושי שכר ערוכים כדין ובאי מסירת הודעה על תנאי עבודה ביחס לכמה מעובדיה.

בהכרעת הדין שניתנה ביום 25.1.15 הורשעה המבקשת בהעסקתם של חמישה עובדים ללא תשלום שעות נוספות במשך שלושה חודשים לפי סעיפים 16(א) ו-26(א) לחוק שעות עבודה ומנוחה, תשט"ו – 1955, ובהתאמה באי מסירת תלושי שכר ערוכים כדין לאותם עובדים לפי סעיפים 24(ב) ו-25ב(א)(2) לחוק הגנת השכר התשי"ח – 1958, ובאי מסירת הודעה לעובד על תנאי עבודה לארבעה עובדים לפי סעיפים 1 ו-4 לחוק הודעה לעובד (תנאי עבודה) תשס"ב – 2002.

כמצוות מתווה "הבניית שיקול הדעת המשפטי בענישה" שחוקק במסגרת תיקון 113 לחוק העונשין, התשל"ז-1977, לאחר שבית הדין קבע כי המבקשת הורשעה בכמה עבירות להבדיל מהרשעה בעבירה אחת, בגזר הדין ניגש בית הדין לבחון האם עסקינן ב"אירוע" אחד או בכמה "אירועים" על יסוד ההלכה הפסוקה בפסק הדין בעניין חדוות הורים. לאחר שבית הדין קמא בחן את כלל נסיבות העבירות שהמבקשת הורשעה בהן הוא קבע כי "כל סוג עבירה" תיחשב "אירוע אחד" וכי למעשה לפניננו הרשעה בשלושה אירועים. כך אפיין בית הדין קמא את העבירות בהן הורשעה המבקשת:

"נוכח האמור, בהתחשב בכך שהעבירות הנן זהות ונעברו כולן בסמיכות בין החודשים יוני - אוגוסט 2010 באותן נסיבות, על ידי אותו המעסיק ונתגלו במהלך אותה ביקורת, החלטתי לראות בכל סוג עבירה כאירוע אחד (כפי שעולה מן התיאור העובדתי בסעיפים 3-4 לגזר דיני), כדלקמן: 11 העבירות בעניין אי תשלום שעות נוספות יראו כאירוע אחד שבו 11 מעשים; 11 העבירות בעניין אי מסירת תלושי שכר ערוכים כדין יראו כאירוע אחד שבו 11 מעשים; ו-4 העבירות בעניין אי מסירת הודעה לעובד יראו אף הן כאירוע אחד שבו 4 מעשים".

בהתאם קבע בית הדין קמא מתחם ענישה לכל אחד מהאירועים, כדלקמן: