ע"פ 2632/13 פלוני נ' מדינת ישראל

השופט מ' מזוז:

1. ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט הבכיר צ' סגל, וכב' השופטים מ' י' הכהן ו-ב' צ' גרינברגר) מיום 27.2.2013 בת"פ 31033-04-11.

2. המערער הורשע לאחר שמיעת ראיות בעבירה של אינוס קטינה שטרם מלאו לה 16 שנים שלא בהסכמתה החופשית, לפי סעיף 345(ב)(1) בצירוף סעיף 345(א)(1) לחוק העונשין התשל"ז-1977 (להלן:החוק), ובעבירה של הדחה בחקירה לפי סעיף 245(א) לחוק.

           בהכרעת הדין נקבע, כי ביום 2.1.08, בעת שג' (להלן: המתלוננת), קטינה בת 8 שנים, יצאה מביתה על מנת להשליך אשפה, פגש בה המערער, בן 45, קשר עמה שיחה, התעניין בגילהּ ושכנע אותה להראות לו את חדר המקלט בבניין. משהגיעו השניים למקלט אנס המערער את המתלוננת, תוך שהוא מתעלם מהפצרותיה לחדול ולהניח לה כיוון שמעשיו מכאיבים לה, ומאיים עליה כי אם לא תציית לו הוא יותירהּ במקום למשך כל שארית חייה. בתום האונס ניקה המערער את איבר מינהּ וחצאיתה של המתלוננת וכן את ידית הדלת ומתג החשמל, והורה לה לא לספר לאיש אודות המעשה ולשוב לביתהּ, לאחר שווידא כי אין בסביבה אנשים העלולים להבחין בהם.

1. בגין מעשים אלה גזר בית המשפט על המערער 13 שנות מאסר החל מיום מעצרו, שנתיים מאסר על תנאי ותשלום פיצוי כספי למתלוננת בסך 40,000 ₪, אשר ישולמו ב-20 תשלומים חודשיים שווים.

           בגזר דינו עמד בית המשפט בפירוט על מכלול השיקולים והעקרונות המנחים בענישה, הקבועים בסימן א'1 לחוק (הבניית שיקול הדעת השיפוטי בענישה), אותם יישם בגזר הדין. בית המשפט עמד על חומרתן של עבירות המין, המתעצמת מקום שמדובר בקטינים, ועל השלכותיהן הקשות על הנפגע ועל המעגל המשפחתי והחברתי העוטף אותו והחברה כולה. בית המשפט קבע, כי מתחם הענישה ההולם את מעשה העבירה נע בין 10 ל-16 שנים, בשים לב לערכים החברתיים כבדי המשקל המוגנים בעבירה, בהם הזכות לכבוד, לשליטה על הגוף ולשלמות הגוף, וכן בשים לב למדיניות הענישה הנוהגת בעבירת האונס, ובמיוחד באינוס קטינה עוברת אורח על-ידי גבר זר.

           בהמשך לכך פירט בית המשפט את השיקולים לקביעת העונש בתוך מתחם הענישה האמור, בשים לב לנסיבות שהוצגו לפניו, לרבות במסגרת תסקיר נפגעת עבירה אודות המתלוננת, וחוות דעת המרכז להערכת מסוכנות אודות המערער. בשיקולים לחומרא מנה בית המשפט את התכנון שקדם לביצוע העבירה וטשטוש הראיות לאחר מעשה, וכן האכזריות, האלימות והניצול במעשה, הנזק הקשה שנגרם לקטינה ולבני משפחתה, אשר נתמך בתסקיר נפגע מפורט, והעובדה שהמערער לא נטל אחריות על מעשהו וממשיך להכחישוֹ גם לאחר שהורשע. בשיקולים לקולא מנה בית המשפט את השלכות העונש על משפחתו של המערער, נשוי ואב לחמישה ילדים, בהיבט הכלכלי ובהיבטים נוספים, ואת העובדה שהמערער נעדר עבר פלילי.

           נוכח כל אלה סבר בית המשפט, כי יש להטיל על המערער 13 שנות מאסר, שנתיים מאסר על תנאי ותשלום פיצוי כספי למתלוננת בסך 40,000 ₪,  כמפורט לעיל.

2. הערעור מכוון כנגד משך המאסר בפועל שנקבע ורכיב הפיצוי למתלוננת. המערער טוען, כי העונש שהושת עליו חורג מן המקובל ואינו נותן משקל הולם לנסיבותיו האישיות. לטענתו, בית המשפט המחוזי לא נתן דעתו לכך שאין לו עבר פלילי ושמדובר באירוע חד פעמי. כן טען, כי לאחר אירוע מוחי שעבר כחמש שנים לפני המעשה חווה התקפים אפילפטיים ופגיעה משמעותית בתפקודו, ביכולת השיפוט שלו וביכולתו לשלוט בדחפים, ועל רקע זה הוכר על-ידי המוסד לביטוח לאומי כנכה בשיעור 100%. המערער טוען, כי יש לתת משקל למצבו הקוגניטיבי ופסיכיאטרי הן לעניין הבנת הרקע למעשהו והן לעניין המגבלות על יכולתו להשתלב ולתפקד בכלא. ולבסוף טוען הוא, כי נוכח מצבו הכלכלי אין ביכולתו לעמוד בתשלום הפיצויים למתלוננת. עד למאסרו התקיים מקצבת הביטוח הלאומי, אשר הופסקה למן מאסרו, ולאחרונה אף התגרש מאשתו והוא צובר כעת אף חוב מזונות שאין בידו לשלמו.