ע"פ 25807-05-16 שחאדה נ' מדינת ישראל

1.המערער הורשע, על פי הודאתו, בעבירה של זיוף מסמך בכוונה לקבל ממנו דבר, עבירה לפי סעיף 418 לחוק העונשין, התשל"ז -1977, (להלן: "חוק העונשין"), לאחר שהודה כי בעת ששימש כרוקח ובעל בית מרקחת זייף נתונים ביחס לתוקפן של תרופות, שנרכשו על ידו בשנת 2008, ב-10 תעודות משלוח, אותן שלח בתאריך 28.10.14 לקופ"ח מאוחדת, על מנת לקבל החזרים בסך שבין 15,000 ₪ ל- 20,000 ₪ שלא כדין, כנגד מכירתן, לכאורה של אותן תרופות, על פי מרשמים למבוטחי הקופה.

2.בעקבות הרשעתו, נדון המערער לשני חודשי מאסר בפועל, לריצוי בדרך של עבודות, הושת עליו מאסר על תנאי והוא חויב לשלם קנס בסך 2,000 ₪.

3.המערער הגיש ערעור על חומרת העונשים שהוטלו עליו, ביקש לאמץ את המלצות התסקיר ולהימנע מלהרשיעו, נוכח הפגיעה הקשה בפרנסתו. המערער הפנה לתסקיר, ממנו עולה כי הוא לקח אחריות מלאה לביצוע מעשיו, הפנים את חומרת המעשה וניכר כי ההליך המשפטי והשלכותיו מהווים גורם מרתיע עבורו מפני ביצוע עבירות בעלות אופי דומה בעתיד. המערער הביע את רצונו להשתלב בהליך טיפולי ושירות המבחן התרשם מנכונותו ומרצונו הכן של המערער להשתלב בקבוצה טיפולית.

4.מן התסקיר שהונח בפני בית המשפט קמא עלה כי המערער הינו בן 38, נשוי ואב לשניים. אין לו כל עבר פלילי, וכאמור, לקח אחריות מלאה על המעשים, הביע צער ואכזבה מהתנהלותו וטען כי ביצע את המעשים על רקע מצוקה כלכלית קשה. המערער הציג בפני שירות המבחן מכתב, ממנו עולה כי בוטל אישור רוקח אחראי שהיה לו, וכי קבלת האישור מחדש מותנית בתוצאות ההליך. שירות המבחן המליץ להימנע מהרשעת המערער ולהעמיד אותו בצו מבחן למשך 18 חודשים, לצורך שילובו בהליך טיפולי לצד צו של"צ בהיקף של 200 שעות.

5.במהלך הדיון בערעור הגיעו הצדדים, בהמלצתנו, להסדר, לפיו, יתקבל הערעור במובן זה, שפסק דינו של בית המשפט קמא יבוטל, הרשעתו של המערער בדין תבוטל, על המערער יוטלו 250 שעות של"צ ו- 15,000 ₪ פיצויים, שיהיו על דרך תרומה לבית החולים שניידר לילדים, למחלקה האונקולוגית. כמו כן, בהסכמת המערער יוטלו עליו 3 שנות השעיה מלשמש רוקח אחראי, שימנו מיום תחילת ההשעיה בפועל. עוד סוכם כי הפיצוי ישולם ב- 10 תשלומים חודשיים, שווים ורצופים.

6.בהמשך להצהרת הצדדים על ההסדר, הודיע בא כוח המערער כי יצר קשר עם בית החולים "שניידר" והעביר להם התחייבות לתשלום הסכום שהוסכם. כן פנה לרוקח המחוזי במשרד הבריאות ועדכן אותו בנוגע להסדר, שלפיו הוא מסכים להשעיה זמנית מהיותו רוקח אחראי למשך 3 שנים.

7.באת כוח המשיבה אישרה כי המערער אכן פנה לגורמים אלה בהתאם להסדר, לכן ביקשה לאמצו, תוך שהבהירה, כי לאחר 3 השנים של ההשעיה, החזרת רישיון הרוקח האחראי למערער, תהא כפופה להחלטת משרד הבריאות ותלויה בעמידת המערער בתנאי משרד הבריאות.

8.לאחר שנתנו דעתנו לנסיבות בהן בוצעו העבירות, ולפגיעה הקשה הצפויה למערער כתוצאה מן ההרשעה, הגענו למסקנה כי ההסדר משקף באופן ראוי את האיזון הנדרש בין השיקולים הנעוצים באינטרס הציבורי, לרבות הרתעת היחיד והרבים, לבין האינטרס שבשיקומו של המערער, וכי מתקיימים התנאים החריגים המצדיקים להימנע מהרשעתו של המערער. הימנעות מהרשעה, כשלצידה השעיה זמנית של המערער מסמכויותיו כרוקח אחראי, ביצוע של"צ ומתן התרומה, יש בהם כדי להוות מסר מרתיע וחינוכי, כנדרש, הן ביחס למערער, שניהל עד כה אורח חיים נורמטיבי וזוהי מעידתו היחידה, והן כלפי הציבור בכללותו.

9.לאור המפורט אנו מקבלים את הערעור. מורים על ביטול ההרשעה וקובעים כי המערער ביצע עבירה של זיוף מסמך בכוונה לקבל ממנו דבר, לפי סעיף 418 לחוק העונשין.