ע"פ 25601-06-15 נירוק נ' מדינת ישראל

1.לפנינו ערעור על פסק-דינו של בית משפט השלום בירושלים (כב' השופטת ח' מ' לומפ) שניתן בת"פ 35713-09-11, ולפיו הורשעו המערערים בעבירות לפי פקודת מס הכנסה וחוק מס ערך מוסף, והוטלו עליהם עונשים של ארבעה חודשי מאסר, מאסר מותנה וקנס (הכרעת דין מיום 27.5.2014 וגזר דין מיום 28.4.2015). הערעור מופנה הן כלפי הכרעת הדין, והן כלפי גזר הדין.

הכרעת הדין וגזר הדין

2.בהכרעת-הדין הורשעו המערערים, לאחר שמיעת ראיות, ב-15 עבירות לפי ס' 220(5) לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש], התשכ"א-1961, וב-15 עבירות לפי ס' 117(ב)(8) לחוק מס ערך מוסף, התשל"ז-1975. כתב האישום ייחס למערערים, אם ובנה, ביצוע עבירות אלה בשני אישומים שהראשון עניינו מכירת דירות והשני עניינו השכרת נכסים. לפי האמור בחלק הכללי של כתב האישום, בשנים 2000 - 2009 הייתה המערערת 2 (להלן – המערערת) בעלים של מספר נכסי מקרקעין במזרח ירושלים, אשר את חלקם מכרה ואת חלקם השכירה. מעסקאות אלה הפיקה המערערת הכנסה שלא דווחה למס הכנסה. הכנסה זו שימשה מקור פרנסתה ופרנסת המערער 1 (להלן – המערער), אשר משנת 2005 ניהל את פעילותה העסקית של המערערת ביחס לנכסי המקרקעין האמורים, וקיים עמה כלכלת בית משותפת. נטען עוד שבכל אותן שנים לא הגישו המערערים דו"חות על הכנסותיהם לרשויות מס הכנסה, לא נרשמו כעוסק ולא מילאו אחר חובותיהם לפי חוק מס ערך מוסף, וכי בתקופה זו העלימו המערערים הכנסה בסכום כולל של כ-3 מיליון ₪ מתוך כוונה להשתמט ממס.

3.לפי עובדות האישום הראשון, העוסק במכירת דירות ע"י המערערים, הורשעו המערערים ב-5 עבירות לפי סעיף 220(5) לפקודה וב-5 עבירות לפי סעיף 117(ב)(8) לחוק מס ערך מוסף. על פי אישום זה, מכרו המערערים דירה, בנובמבר 2005, בנכס שבבעלות המערערת. המערערים הוסיפו ובנו עוד שלוש קומות לנכס, הכוללות ארבע דירות, ומכרו את כולן, שלוש מהן במצב שלד ואחת במצב גמר. נטען כי המערער פעל בעסקאות אלה כידה הארוכה של המערערת, על פי הנחיותיה והרשאתה, לרבות ניהול משא ומתן עם הרוכשים, עבודה מול הקבלן ופיקוח על הבניה. המערערים לא דיווחו על הכנסותיהם ממכירת הדירות בסך כ-2,300,000 ₪ למס הכנסה; לא נרשמו כעוסק לפי חוק מס ערך מוסף; לא הוציאו חשבוניות עסקה ולא שילמו את המס הכלול בהן, והכל בכוונה להתחמק מתשלום מס.

4.באישום השני הורשעו המערערים ב-10 עבירות לפי סעיף 220(5) לפקודה וב-10 עבירות לפי סעיף 117(ב)(8) לחוק מס ערך מוסף. על פי אישום זה, בין השנים 2009-2000 הייתה המערערת בעלים של מבנה בית ספר שהושכר לוואקף תמורת סך של 7,000 דינר לשנה, והייתה (יחד עם שותפים נוספים) בעלים של בניין משרדים בן שלוש קומות אותו השכירה לשוכרים שונים. נטען שחלקה של המערערת עמד על 25% מדמי השכירות, כך שבתקופת העלמת הכנסות השכירות, סך הכנסותיה, מהשכרת בית הספר והמשרדים, עמד על כ-700,000 ₪. עוד נטען שהחל משנת 2005, מועד חזרתו מחו"ל, ניהל המערער את כל הכרוך בעסקי השכירות מול השוכרים כידה הארוכה של המערערת ועל פי הרשאתה והנחיותיה.

5.בית משפט השלום הרשיע, כאמור, את המערערים בכל העבירות שיוחסו להם בכתב האישום. בית המשפט קבע כי מכירת הדירות היתה מכירה רחבת היקף של מספר דירות שאופייה מסחרי ומטרתה הפקת רווחים, ולפיכך כי הכנסותיהם של המערערים היו הכנסות מ"עסק" כמשמעותו בפקודת מס הכנסה ובחוק מס ערך מוסף, וכי היה עליהם לדווח על הכנסותיהם כנדרש בפקודה ובחוק מס ערך מוסף. בית המשפט הוסיף וקבע כי המערער ניהל יחד עם המערערת את הנכסים וכי היה לו חלק משמעותי בניהול הנכסים, תוך שדחה את טענתו כי אך נתן עזרה טכנית לאמו הקשישה. בית המשפט קבע עוד כי מתקיים היסוד הנפשי הנדרש להרשעת המערערים בעבירות, שכן למערערים היתה ידיעה על החבות במס ומטרתם להתחמק ממס הוכחה. באשר לטענת המערערים להגנה מן הצדק בשל אכיפה בררנית, בכל המתייחס לאישום השני, קבע בית המשפט שאף שלא הוגש כתב אישום נגד שותפיה של המערערת להשכרת הדירות, אין בכך משום אכיפה בררנית, שכן נגד המערערים הוגש כתב אישום גם בגין מכירת הדירות, וההבחנה שעשתה המשיבה בין המערערים לשותפיהם הייתה על בסיס ענייני.

6.בגין העבירות בהן הורשעו ראה בית משפט קמא להטיל על המערערים עונש זהה של 4 חודשי מאסר בפועל; 6 חודשי מאסר המותנים בכך שהמערערים יעברו תוך שנתיים כל עבירה לפי הפקודה או לפי חוק מס ערך מוסף; וקנס בסך 30,000 ₪ או 6 חודשי מאסר תמורתו. בית משפט קמא קבע בגזר דינו מתחם ענישה לאישום הראשון הנע בין 3 חודשי מאסר ועד ל-20 חודשי מאסר, בצדם קנס הנע בין 20,000 ₪ ל- 200,000 ₪. ביחס לאישום השני הבחין בית המשפט בין עניינם של המערערים, על בסיס תקופת ההשתמטות ממס השונה, וקבע מתחם ענישה ביחס למערערת הנע בין מאסר מותנה ועד 12 חודשי מאסר כשלצדו קנס בגובה 10,000-100,000 ₪. וביחס למערער מתחם הנע ממאסר מותנה ועד ל-6 חודשי מאסר לצדו קנס בגובה 5,000-50,000 ₪.

7.בית משפט קמא ציין את הנסיבות הרלוונטיות לעונש בעניינם של המערערים אשר אינן קשורות בביצוע העבירה, ובהן גילה של המערערת (ילידת 1933) ומצבה הבריאותי; העובדה שהמערער (יליד 1957) סועד את המערערת בכל שעות היממה; אי הודאת המערערים במיוחס להם ואי זכאותם בשל כך להקלה הנובעת מהודאה כזו; הסרת המחדל במלואו לאחר שניתנה הכרעת הדין בעניינם; חלוף הזמן מאז בוצעו העבירות; ועברם הפלילי של המערערים: למערער הרשעה בהסעת תושב זר משנת 2007 ולמערערת הרשעה לפי חוק התכנון והבנייה. על רקע שיקולים אלה קבע בית משפט קמא שיש למקם את עניינם של המערערים ברף הנמוך של מתחם הענישה. בית משפט קמא הוסיף וקבע שאין מקום לאפשר למערערים לרצות את עונש המאסר בעבודות שירות. זאת מאחר שהמערערים לא נטלו אחריות על מעשיהם, בשל הצורך בהרתעת הרבים, וכן בשל מצבה הרפואי של המערערת שאינו מאפשר עונש זה.

הערעור