ע"פ 2490/14 פלוני נ' מדינת ישראל

השופט נ' הנדל:

1. מונחים בפנינו שני ערעורים, של מערער 1 ומערער 2, על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט מ' דרורי) בת"פ 8383-09-13. שני המערערים הורשעו בשוד בחבורה לפי סעיף 402(ב) לחוק העונשין, התשל"ז-1977, ושהייה בלתי חוקית לפי סעיף 12(1) לחוק כנסת ישראל, התשי"ב-1952. מערער 1 הורשע גם בעבירה של התחזות לאדם אחר, לפי סעיף 411 רישא לחוק העונשין.

רקע

2. מערער 1, שבעת המעשה המתואר היה בן 17.5, נכנס ויצא פעמיים לישראל ללא אישור כניסה בשבועיים שקדמו למעשה השוד. למערער 1 עבר פלילי קודם של עבירות גניבה, התחזות וכניסה לישראל שלא כדין. מערער 2, שהיה אז בן כ-20, נכנס לישראל כשבוע לפני המעשה, ואינו בעל עבר פלילי קודם.

           בתאריך 26.8.2013 ישבו המערערים יחד עם שותף שלישי, שזהותו אינה ידועה, בגן ציבורי ברחוב דניאל בשכונת מוסררה בירושלים. בסמוך לשעה 11:00 עברה במקום המתלוננת, ילידת 1932, בדרכה לתחנת האוטובוס. כאשר המערערים הבחינו במתלוננת עוברת, חסמו הם את דרכה יחדיו. מערער 1 תלש בכוח מצווארה שרשראות זהב אותן ענדה, והחבורה כולה ברחה משם.

           חצי שעה לאחר מכן, בזכות מאמצי המשטרה, נתפסו שני המערערים. בכיסו של מערער 2 נמצאו השרשראות הגנובות והושבו למתלוננת. בעת מעצרו, התחזה מערער 1 בפני השוטרים לבן דודו, ועל כך נוספה לכתב האישום שלו עבירה נוספת, כפי שצויין לעיל. מערער 2 הודה בכתב האישום המתוקן במסגרת הסדר טיעון, בעוד שמערער 1 לא עשה זאת.

3. להלן נפרט את עיקרי הדיון בבית המשפט המחוזי, הרלוונטיים לערעור שלפנינו.

           נפתח במערער 2. כפי שנכתב לעיל, המערער הודה בעובדות כתב האישום המתוקן, ולפיכך הורשע בהודאתו בשוד בנסיבות מחמירות ובשהייה בלתי חוקית בישראל. בית המשפט קבע כי מערער 2 היה המבצע המשני בעבירה זו, וכי לא היה זה הוא שתקף את המתלוננת. עיקר הדיון בין הצדדים נגע בשאלת חומרת הענישה. מחד, מדובר בבגיר, שהיה חלק מחבורה ששדדה באכזריות קשישה בת 81. מאידך, אמנם מדובר בבגיר, אך ב"בגיר צעיר" בלבד, ללא הרשעות קודמות, שהודה בכתב האישום. לסיכומו של עניין, גזר בית המשפט עליו שלוש שנות מאסר בפועל, כמה עונשי מאסר על תנאי, פיצוי בסך 10,000 ₪ למתלוננת, וקנס בסך 10,000, שחלף עבורו יהיו שישה חודשי מאסר.